אם הייתי שואלת אתכם, מה הכלי הכי חשוב כדי להצליח בתהליכי דיאטה ושינוי תזונתי,
מה הייתם אומרים?

תפריט? דיאטנית? זמן? פניות? זמינות של אוכל מתאים?

כל זה באמת נכון, אבל הכלי החשוב ביותר שונה, והוא בכלל לא קשור לאוכל אלא לכל מטרה שתרצו להשיג.
וזהו המיקוד.

2 דקות לתוך השיעור המדריכה נכנסת ומבקשת מכולם לעבור לאולם אחר, כי המדריכה השנייה לא הגיעה. כולם אוספים את החפצים ומתחילים לזוז, קצת ממורמרים.

10 דק לאחר מכן, והמדריכה עדיין מנסה לחבר את הרמקול ואת המוזיקה.

היא מבקשת מאחד המשתתפים לבדוק שמות ונוכחות במקומה, מתעסקת במערכת,

ובמשך הכל הזמן הזה – מדברת.

"מאז שהכניסו את המכשיר החדש של ה-Wi-fi יש פה בעיות"

"נו, מה יהיה, זה מתחבר? אתם שומעים?"

"הלך החימום, חבל, יום קר, אבל מה לעשות, זה לא מתחבר…"

וכן הלאה, וכן הלאה

בינתיים מאחוריה, אנשים מדברים, מאבדים סבלנות, מאבדים את החשק

רבע שעה לתוך השיעור, מישהו כבר מתקפל, ומישהו מהצוות מגיע לעזור

יש מוזיקה, יש רמקול

שיעור של 45 דק' מתחיל באיחור של 15 דק'

במשך כל הזמן הזה הרגשתי את הלחץ. הלחץ שלה, הלחץ של הקבוצה.

אי אפשר להתעלם מלחץ. הוא מבעבע, הוא מדבק, הוא לא עושה הנחות לאף אחד.

והוא יכול להרוס.

אמנם, מוזיקה בשיעורים זה כיף, ומוסיף ובכלל עושה את השיעור ליותר קל.

ואכן, התקילו אותה בשיעור לכמות כפולה של אנשים,

ונכון, האולם מכיל לא מעט אנשים לא מרוצים, מראש, כי ביטלו להם שיעור והם עכשיו מביטים בה בתסכול.

ועדיין –

כולנו כאן הגענו ל- 45 דק', שלקחנו מחיינו למען מטרה אחת – להתאמן. לא לשמוע מוזיקה, וגם לא לעשות לעצמנו בהכרח "נעים".

והשיעור יכול היה להתחיל הרבה יותר בזמן ועם הרבה פחות תסכול, משני הכיוונים, אם המטרה האמיתית הייתה נשארת מול העיניים שלה, והיא הייתה מזכירה אותה לכולם.

וחשבתי לעצמי, כמה פעמים זה קורה לי?

שהמיקוד שלי מתערפל מכל מיני סיבות, ואז התפל "גונב" את הפוקוס, ומסית אותי מהמטרה.

כמה פעמים קמתי מוקדם כדי לעבוד, אבל נתקעתי במטבח כי היו כלים בכיור?

כמה פעמים רצתי והתחיל לי כאב ברגל ושכחתי שהמטרה היא לא לסיים את האימון
אלא לרוץ, כשגרה, ולכן חשוב יותר לא להיפצע…

וכמה פעמים אנחנו שוכחים ש"לרדת כל שבוע קילו" או "לא לאכול סוכר "הן רק אסטרטגיות, לא העיקר!

הן כלים, דרכים, שחשבנו שעזרו לנו להגיע למטרה האמיתית, שהיא ללמוד לאכול בריא או להוריד את המשקל שמפריע לי?

ואל מול הילדים שלנו – כמה פעמים הפוקוס שלנו זז מהמטרה הצידה (מהנאה בלימודים, להשגת ה-100)

וכמה פעמים הסטיות הללו מהמטרה שואבת אותנו עד כדי כך שאנחנו שוכחים מה באמת חשוב,
ומוותרים?

****

אמנם התחלנו ממש עכשיו שנה חדשה, וזה תמיד זמן טוב לקבלת החלטות והצבת מטרות

אבל האמת היא שכל רגע אחר יכול להיות טרנספורמטיבי לא פחות.

שאלו את עצמכם?

איפה יהיה המיקוד שלכם בחודשים הקרובים, ואיך לא תתנו לו להתמוסס בדרך?