מה כן לעשות, ובגדול, כשהילד או הילדה שלכם רוצים להתחיל שינוי תזונתי?

(או דיאטה, כמו שהם והרבה אחרים, קוראים לזה.)

אחרי שבכתבה הקודמת דיברתי על צמצום

(צמצום ציפיות, צמצום התערבות)

בואו נדבר על הרחבה והגדלה.

הרכיב הכי חשוב שאנחנו יכולים לצייד בו את הילד שלנו –

לפני שהוא מתחיל תהליך שינוי כלשהו,

על אחת כמה וכמה, שינוי תזונתי,

שהוא שינוי מורכב –

זו *אמונה*.

קודם כל, אמונה שלנו בו.

אמנם, אנחנו יודעים כמה הוא אוהב לאכול

וכמה קשה לו להתאפק

וכמה הוא לא ספורטיבי.

ונכון, אנחנו גם זוכרים שהוא הילד שלנו,

(או הילד של אמא שלו או הילד של אבא שלו

או שיש לו סבתא מאד שמנה)

והגנטיקה לא וואו.

ועדיין –

אנחנו שמים בצד את הספקות,

ומגדילים, להכי גדול שאפשר

את ספל האמונה שאנחנו משקים אותו בו.

אנחנו סומכים עליו, כי בלי זה – אין מה להתחיל

אנחנו מאמנים בו – כי בלי זה אין סיכוי שהוא יאמין בעצמו.

ואנחנו יוצאים לדרך לצידו

עם זכוכית מגדלת

ועוזרים לו למצוא כל פירור ובדל של הצלחה.

בנוסף לאמונה בילד,

נצטרך לגייס גם אמונה בתהליך ובמי שמעביר אותו.

שאלתם, התעניינתם, חיפשתם המלצות ובחרתם?

תנו קרדיט, תנו זמן.

תהליכים כאלו בנויים על חיבור אישי

על אמון בין הילד לדיאטנית

בלי זה, לא נצליח להניע את הילד לשיתוף פעולה.

אז גם אם יש לכם סייגים

דברו עם הדיאטנית לבד, לא לידו, לא מעל ראשו

ואל תסננו מילים לא ברורות.

הם יודעים ומרגישים

ואם אתם לא סומכים, איך הם יוכלו לסמוך, להיפתח, לשתף?

הרכיב השני שנצטרך לגייס הוא

סבלנות.

לוקח זמן!

לוקח זמן לעשות שינוי הרגלים

לוקח זמן לראות שינוי במשקל

לוקח זמן לראות שינוי ברמת הפעילות

ויש ילדים שלוקח להם זמן לצבור אמון, להתחיל לנוע, להתחיל לשתף פעולה.

תהיו סבלנים

תאמינו בילד או בילדה שלכם

באיש המקצוע שבחרתם ללוות אותו

ותשאלו שאלות, כמה שצריך, כדי שתהיו רגועים.

ואז תראו –

זה עובד.