מאז שאני אמא אני לא מצליחה יותר לקרוא כתבות או ספרות על השואה.

כילדה זה היה חומר הקריאה שהכי ריתק אותי, וההזדהות שלי הלכה אוטומטית אל הילדים הגיבורים, שקפצו, התחבאו, ברחו, הצטרפו לפרטיזנים.

כאמא הלב שלי עבר צד, ואולי גם התרכך.

אין לי יכולת לדמיין אפילו איך זה להיות אמא בתנאים הלא אנושיים האלו, וכבר השירים או הכותרות מעלים בי דמעות ועוצרים אותי מלהמשיך הלאה, לפרטים, לשמות, לסיפורים.

השנה, ביום השואה עצמו, שמעתי על מחקר שכדיאטנית, לא יכולתי לקרוא רק את הכותרת שלו או להישאר רק "על פני השטח".

למחקר קוראים "מחקר הרעב של גטו ורשה".

מחקר גטו ורשה 1942

בשנת 1942 הכריזו הנאצים על "קצובות מזון לפי גזע"

קצובת מזון היא ההגדרה כמה קלוריות צריך אדם לאכול כדי לחיות ולתפקד

הנאצים יצרו מדרג, בראשו עמד, כמובן הגזע הארי, שזקוק להכי הרבה קלוריות, ובהתאם בתחתית המדרג היו היהודים.

להם הוקצבו בין 800 ל-184 קל' ליום.

כן, 184 קל' ליום לילד, 800 קל' ליהודי שנתפס כ"חיוני " יותר.

ההקצבה הקלורית לא חולקה ליהודי הגטו.

הם נדרשו לקנות אותה בכסף, וכך כל קלוריה עבור יהודי עלתה פי 10 מאשר עבור גרמני ופי 3 מאשר לפולני.

לא לקח זמן רב, והגטו התמלא בגופות של אנשים וילדים שגוועו ברעב.

 "מחלת הרעב".

בתוך המצב הבלתי נתפס הזה, רופאים יהודים בגטו החליטו לבצע מחקר.

המחקר נערך במשך כ-5 חודשים עד שהתחיל פינוי הגטו לטרבלינקה, במסגרת "הפתרון הסופי".

המחקר עקב אחרי 40 מבוגרים ו-30 ילדים שאושפזו בבתי החולים המחתרתיים שהתקיימו באותה תקופה בתוך הגטו.

הוא בוצע ונערך לפי כל כללי המחקר הידועים, תוך איסוף דגימות דם, רישום מדויק של תסמיני ה"מחלה".

החוקרים חילקו את הנחקרים לקבוצות ובדקו את ההשפעות על מדדים שונים כגון:

התפתחות הילד, העיניים, המערכת ההורמונלית, מערכת הדם, ועוד.

הם היו הראשונים לגלות את התופעה שנקראת היום "סינדרום האכלה מחדש",

לפיה, צריך לחזור להאכיל אדם שסבל מהרעבה מאד לאט כדי שלא ימות.

במהלך המחקר החוקרים עצמם, שהיו יהודים כמובן, ולכן גם רעבים כמו הנחקרים,
דאגו להוספת קלוריות לנחקרים, על חשבון ההקצבה שלהם, ובעצם טיפלו בהם, כמה שיכלו באותם תנאים.

***

הפצת המחקר

עם התחלת פינוי הגטו, אספו הרופאים החוקרים את כל רישומי המחקר והחביאו אותם בכדים.

הם הצליחו להבריח אותם לרופא פולני שהחביא אותם עד אחרי המלחמה.

אחד הרופאים ששרד את התופת הגיע אל בני משפחתו של אותו רופא פולני ואסף מהם אתר רישומי המחקר.

הם פורסמו דרך ארגון הג'וינט בספר שנקרא "מחקר הרעב של גטו ורשה"  ויצא שוב, כספר, בשנות ה- 80.

במהדורה החדשה הוסיפו רופאים את ההערות שלהם למחקר.

מדהים לגלות שהמחקר, שנעשה אז בתנאים-לא-תנאים, תואם את כל הממצאים החדשים של הרפואה המודרנית ועומד בתנאי מחקר קליניים חמורים.

מילה אחרונה

מבחינה מדעית, זה המחקר הרחב ביותר שנערך על הרעב האנושי.

ומעבר לזה, קיומו של מחקר כזה, בתנאים כאלו, מהווה התרסה וגבורה שקטה, ובלתי נתפסת, ואפילו ניצחון אינטלקטואלי

של אותם הרופאים-חוקרים היהודים אל מול מכונת המוות והרוע הנאצית.