בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו – אכילה משעמום

אבל מה אצלנו, המבוגרים?

מתברר שזה בדיוק אותו דבר

העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל

כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים,

ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד.

התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא מחריפה כי היום שעמום הוא (תחזיקו חזק) חוויה נדירה.

בכף ידינו נמצאים ברגע נתון מיליוני אפשרויות העסקה

או בריחה מעצמנו

בין אם שיטוט סתמי ברשת או קריאה בספר און-ליין

וכך ה"סכנה" שנהיה רגע לבד עם מחשבותינו הופכת מאיימת אף יותר

ואז, ברגע שמיצינו את אופציית הבריחה לטלפון,

או שהם עשו לנו תחושה לא טובה ביחס לעצמנו

(מה שקורה הרבה יותר מדי ולהרבה יותר מדי אנשים)

אנחנו חוזרים לדבר שעושה לנו נעים – לאוכל.

העניין הוא שהפחד משעמום, כמו כל פחד, גדל ככל שבורחים ממנו

מחקרים מראים כי כאשר שמים אנשים לבד, בלי טלפון הם "סובלים" משמעותית פחות

ממה שהם העריכו שיקרה

בתמונה – רגע של שעמום, שהתחבר לי לספר מעולה שקראתי על פיגועי ה-11.9

יצא יותר טוב מלאכול שוקולד, אני חושבת