אני מתה על כנסים.

כנראה שזה קצת חנוני להודות, אז תסלחו לי, אבל אני ממש אוהבת ללמוד.

ואחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את התחום שלי, תזונת ספורט, היא שזה אחת התחומים המתקדמים והמשתנים ביותר בתחום התזונה. ולא שתזונה היא תחום סטטי, שלא תבינו אותי לא נכון.

מדהים עד כמה אנשים לא יודעים שתזונה זה תחום מדעי, בדיוק כמו רפואה.

וכמו רפואה, הוא משתכלל כל הזמן ומשתנה כתלות ביכולת שלנו לחקור טוב יותר, להעמיק, להבין את הגורמים שקיימים במזון ובגוף, לרדת לרזולוציות קטנות יותר ויותר וללמוד איך לנטרל את ההטיות שקימות תמיד במחקרים קלינים – שזה המונח המדעי למחקרים על בני אדם.

ההתקדמות במחקר והשילוב עם קושי לחקור אנשים באופן מדוייק הן הסיבות העיקריות לכך שכל הזמן אנחנו נחשפים למידע חדש, שלעתים קרובות יכול להיות גם סותר למידע שכבר היה בידנו, ושאולי גם מאד "אהבנו".

לצערי, הרבה פעמים התוצאה הנובעת מכך היא חוויה ותחושה של חוסר אמון.
אנשים צורכים את המידע, ובסוף אומרים לעצמם – שטויות, מחר ייצא מחקר חדש.

מכירים את זה?
כמה פעמים אמרתם את זה לעצמכם לאחרונה?
אני חייבת לציין גורם נוסף בעניין שהפך משמעותי מאד – התקשורת הפופולרית – עיתונים יומיים, חדשות, כתבות תחקיר, מגזינים בנושאי בריאות או לייף-סטיייל וכמובן האינטרנט.
מקורות כאלו לוקחים במקרים רבים שורה או פיסקה מתוך מחקר שלם, והופכים אותו לעיקר. למשל – "שוקולד בריא" או לחילופין "נמצא חומר רעיל באורז".
הצורה בה הם מציגים את התוצאות בעייתית ולרוב לא מתייחסת למקור שבו פורסם המחקר, מי חקר, מה גודל קבוצת המחקר ומה הנתונים באמת…ותכלס, מי מבניכם קרא כותרת שכזו והלך אחר כך לקרוא את המאמר עצמו?

אז כדי להמחיש את העניין בואו נמשיך את הדוגמא הקודמת – אכן נמצא חומר רעיל באורז, והוא קרוי ארסן. אבל, ארסן נמצא באופן קבוע באדמה ובמים ולכן בכל המזונות שמגיעים משם וגם במי השתיה שלנו. הוא אינו רעיל בכמויות קטנות ואנחנו אכן חשופי באורז, ובמוצרים שגדלים בקרקע, לכמויות מאוד מאד מאד קטנות.
אז אולי אם הדיאטה שלנו היא ע"ב אורז, שווה לחשוב על זה יותר לעומק ולראות מה לעשות. אבל אם אכלת קצת אורז, או אולי כמה פריכיות ביום…כנראה לא מזה תמותו, ולא שווה להיות מוטרדים מזה.

אבל בואו נחזור לנושא שלנו.

אמנם, מחקר רודף מחקר. ולא תמיד התוצאות עקביות. אבל, בזכות המחקרים האלו אנחנו היום במקום אחר לגמרי ממה שהיינו בעבר מבחינת הידע שלנו על המזון, על גוף האדם ותגובתו למזון ולרכיבים שלו, ולעיניינו – על השילוב של תזונה וביצועים ספורטיבים.

כנראה שזו גם הסיבה שבעשור האחרון יש הקדמות מטורפת בביצועים ובתוצאות באולימפידות ובאליפויות העולם (נכון, יש גם סמים, וגם התקדמות טכנולוגית, אבל זה לפוסט אחר).
הרצאת המבוא בכנס עסקה בהיסטוריה של תזונת הספורט.
ואני רוצה לתת לכם טעימה קטנה היום, ומבטיחה שיגיע המשך בקרוב.

קודם כל, מרתק לדעת כי קיימים מחקרים בנושא תזונת ספורט כבר מתחילת המאה ה-20, וחלקם מציגים מסקנות שעד היום נכונות!!

ואני רוצה להתמקד בנושא אחד – תפקיד הפחמימות אצל ספורטאי סיבולת.

המחקר הראשון שבדק את תפקידן של הפחמימות בביצועים ספורטיבים נערך ב-1919, ועד היום נערכים מחקרים דומים שמוכיחים את אותו הדבר – כדי לדחות עייפות, וכדי לאפשר לגוף לתת את מקסימום בביצועים אירובים חייבים לשלב בדיאטה פחמימות.

ולמה?
קצת מתמטיקה – ואל תברחו לי זה יהיה קצר :
הגוף צריך להשקיע יותר חמצן כדי להפיק את האנרגיה הנדרשת לפעילות משומן מאשר מפחמימה.
כלומר – כדי לרוץ על שומן כמקור אנרגיה עקרי, אנחנו צריכים יותר חמצן ומכאן נאלץ לרוץ בדופק גבוה יותר כדי לספק את החמצן לגוף.
הסתכלו על השקופית המצורפת לפוסט – היא מראה מה המשמעות של ריצת מרתון בשעתיים מבחינת כמה קלוריות נקבל על כל ליטר חמצן שנצרוך – אם הדיאטה היא 30% שומן נקבל 4.95 קלוריות לליטר חמצן, אבל אם הדיאטה היא 10% שומן נקבל 5.03 קל' לליטר חמצן. הפער הוא 1.6% וזה יתורגם אצל רץ עילית ל- 2 ד' .
אולי לכם זה לא נראה הרבה, אבל לשיאן העולם זה יכול להיות ההבדל בין שיא קרירה לבין הפסד.
עבורנו המשמעות תהיה שנסבול הרבה יותר בריצה ונאלץ להתאמץ יותר כדי להגיע לתוצאה מיטבית עבורנו, וגם אז – כנראה שאנחנו יכולים יותר.

אז מה התכלס שאתם יכולים לקחת מפה

• דבר ראשון – אל תפסלו אינפורמציה אם היא בדוקה היטב, גם אם היא לא "טריה" ו"סקסית".

• דבר שני – אם אתם רצים או רוכבים או שוחים למרחקים ארוכים, או עושים הכל ביחד –
  לפחמימות יש תפקיד קריטי לביצועים שלכם ולהנאה שלכם מהספורט!
  כי לא כיף לרוץ ולא להתקדם, ולא כיף לרוץ ולהזיע ולא להוציא לפועל את הטוב ביותר שלנו.

זהו להיום,

מבטיחה עוד המון מידע ותוכן מהכנס בהמשך!

יום נפלא לכולכם