אם נביט על מישהו נופל, ברור לנו מה יעזור לו לקום

את זה גם ננסה ללמד את הילדים הקטנים שלנו:

תנשום,

קח רגע להבין מה קורה איתך, מה כואב, איפה נפגעת

לפעמים מרוב הלם תקום ישר

לפעמים תצטרך יותר זמן להתארגן לפני שתקום

הישען על משהו קרוב, או על מישהו קרוב

או בקש יד ממישהו קצת רחוק יותר, שיבוא לעזור

אל תיבהל אם בהתחלה תצלע טיפה

ייקח כמה זמן עד שהתנועה תחזור לעצמה ושלא יכאב לך

גם אם זו החלקה קטנה

בין אם פיזית נפלנו, או סתם "פישלנו", מתעוררת תגובה מורכבת יותר –

אנחנו מתביישים בפני מי שראה שנפלנו

ולכן אולי נכחיש, אולי נצחק על עצמנו,

אולי נקום מהר כדי שלא ישימו לב.

לרוב לא נבקש עזרה, ואם מישהו יציע לנו עזרה נדחה אותה

לרוב לא ניתן לעצמנו לבכות או להראות כאב

גם מהילדים שלנו נדרוש מהר מאד "די, מספיק"

ונצפה מעצמנו, ומהם

להתאושש ולהתגבר, כמה שיותר מהר

איזה פער זה בין מה שהגוף והנפש זקוקים לו, למה שאנחנו מרשים לעצמנו?

להיעזר, לקחת זמן עיבוד, זמן התאוששות…

זה ככה גם כשמפשלים בתהליך של שינוי אכילה

אם אכלתי משהו ש"לא הייתי צריכה"

בין אם יש קהל ל"פישול" או לא,

אני יכולה לתרץ או להאשים,

אולי אחביא את ה"ראיות"

אכעס על עצמי ואדרוש ממני להיות טובה יותר בהמשך

בלי זמן להבין *באמת* מה קרה,

בלי זמן התאוששות

בטח בלי חמלה ובלי לבקש עזרה

למה לבקש עזרה אם אני יודעת מה לעשות?

למה לבקש עזרה אם אני לא מצליחה?

איך אבייש את עצמי בפני הדיאטנית שלי ואגיד לה שאכלתי למרות שאני יודעת שלא הייתי צריכה?

אז אני לא – לא מתאוששת, לא מבינה מה קרה בדיוק, לא מבקשת עזרה

להפך

אני אסתגר, אתרץ, אסתיר

ובעצם

אמנע מעצמי ללמוד, להשתפר, ולהצליח להמשיך ללכת בלי הכאב של המכה

כדי לקום טוב, גם מנפילות בדרך שלנו לבניית חיים אחרים

אורח חיים אחר, תזונה אחרת

נוכל לעבוד עם אותו "מנואל" רציונלי של נפילה:

שהות של רגע להבין באמת מה קרה

עיבוד האירוע – רגשית, מנטלית ופרקטית

משענת כדי לקום

והליכה איטית קדימה – כלומר, המשך ההתקדמות, יצירת תנועה

****

רוצים ללמוד יותר על הדרך שלכם לקום מהר?

זה בדיוק מה שאני מלמד לעשות במהלך התוכנית הפרטנית

לקבלת הפרטים ביחס לתוכנית התקשרו או שלחו הודעה ל 0544998510

מצפה לכם