במהלך המאה ה-11 תועדה לראשונה דיאטה – מדובר בדיאטה ייחודית ומעניינת שמיוחסת למלך וויליאם הכובש.

הסיפור אומר שהמלך התקשה לעלות על סוסו כדי להילחם, ולכן הכריז על הימנעות מאכילה של מזון מוצק והמרה שלו ב…יין.

השכרות לא מנעה, ואולי הגבירה, את חרדה שלו מהתנקשות בחייו, ולכן במקביל הוא גם נמנע מלצאת מחדרו. התוצאה הלא מפתיעה הייתה שבמקום לרדת במשקל, הוא העלה עוד ועוד עד שלבסוף מת מנפילה מסוסו…

עד אז, עודף משקל נחשב רצוי מאד. אולי כי אוכל טוב היה מצרך נדיר, וכדי לאכול טוב היה צריך להיות אדם בעל נכסים, עשיר, חזק.

אולי כי אנשים עמידים לא נדרשו לעבוד פיזית ולכן היו במשקל גבוהה יותר מהמעמד הנמוך.

כך או כך, "שמן" לא היה אז שם תואר, "שמן" היה אופי, ואופי טוב. אנשים שמנים נתפסו כחביבים ונעימים לשיחה. שייקספיר כתב, למשל, שיוליוס קיסר הקיף את עצמו באנשים שמנים כי "הם בעלי מזג נוח, בעוד שיועצים רזים הם חורשי מזימות ורעים"

גם ביחס לנשים, עודף משקל נחשב כאידיאל היופי, ותועד על ידי גדולי האומנים.

הרעיון המחבר בין הרזיה לבריאות, עלה באירופה במהלך במאה ה-17, אז המליץ רופא סקוטי בשם ג'ורג' צ'ייני על דיאטות נוזלים כדי להיות "להרגיש טוב ולהיות קלילים".

במהלך המאה ה-19 השיח על רזון ואכילה מצומצמת כדבר רצוי החל לחלחל דווקא דרך כמרים אמריקאים שיצאו ל"מסעי צלב" נגד גרגרנות.

המוביל והידוע בהם היה גם מי שמכונה "אבי הקרקרים" ו"דר' נסורת", הכומר סילבסטר גרהאם. (האם השם מעיד שעל הדרך הוא גם ייצר את הקשר בין אוכל דיאטטי לאוכל חסר טעם, ריח או שמחה?)

הכומר גרהאם אמר ש"האמריקאים אוכלים כמו כרישים – מהר והרבה", והטיף לאכילה סגפנית, שתיית מים ואכילת ירקות, כדי למנוע הולדה של ילדים חולים.

רוב הרעיונות שנפוצים היום ביחס למה נכון או לא נכון לאכול, ומה היא הדיאטה הנכונה, נשמעו גם אז –

למשל את הדיאטה דלת הפחמימות המציא ב-1860 קברן אנגלי בשם ווילאם בנטינג שרזה במהירות 25 ק"ג בעזרת תפריט שהכיל הרבה בשר רזה, ביצים, ירקות, וטוסטים. הרעיונות שלו הגיעו לארצות הברית ושם הפכו למותג.

גם את העיקרון של לאכול לאט וללעוס טוב את האוכל לא המצאנו.

ב-1876 ד"ר ג'ון הארווי קלוג, (כן, ההוא שהמציא את הקורנפלקס), הפך למוביל דעה אחרי שהמליץ לכל מי שרוצה לרזות ללעוס היטב את המזון ולספור קלוריות.

בסוף המאה ה-19 התחיל טרנד נוסף, שהיום זוכה לעדנה מחודשת, גישת ה- "צום קל". הראשון שדיבר עליו היה ד"ר אדוארד דיואי, שטען שצום הוא אמצעי ריפוי לנפש ולעודף משקל.

מושג ה"קלוריה" נכנס לז'רגון הדיאטות בתחילת המאה ה-20, ובמובן מסוים הוא הסיט את העקרו מהשאלה מה איכות המזון שהכנתי לגופי, לשאלה מה כמות הקלוריות שאכלתי.

הרעיון שאישה זקוקה רק ל-1200 קל' ליום "כדי לחיות טוב" הועלה לראשונה בשנת 1918, עוד קודם להבנה המלאה של המשמעות הכימית והפיזיקלית של המונח "קלוריה". כבר בעשור שלאחר מכן צצו לסירוגין דיאטות דלות מאוד בקלוריות ( 500-700 קל' ליום) שקודמו על ידי רופאים מתוך התפיסה שאנשים בעודף משקל יכולים וצריכים להסתפק במעט קלוריות.

אחת מהדיאטות הללו אומצה על ידי כוכבי תעשיית הסרטים, ולכן כונתה גם "דיאטת הוליווד" .
היא הכילה כ-550 ק"ל ליום וכללה תפוזים, אשכוליות, טוסט וביצים.

****

שנות החמישים של המאה הקודמת הולידו 2 טרנדים חדשים שהעידו על מגמת נוספת של שינוי –
מעבר מאכילה מצומצמת וסגפנית לאכילה ללא מגבלות של כמות.
הגרגרנות והדת כבר לא שיחקו תפקיד ברצון של אנשים לשנות את האכילה שלהם, אלא המשקל והרצון להרזות – עכשיו ומהר.

הטרנד הראשון הוא גלולות הרזיה. עד היום, גלולות מעבירות את האחריות להרזיה לוויסות חיצוני וכימי של התיאבון או שינוי והגברה כימי או פיזיולוגי של ההוצאה הקלוריות.

הגלולות הראשונות שעלו למדפים נקראו "ספיד" והן הכילו שהכילה עשרה מיליגרם דקסדרין.
הגלולות עבדו יפה, ואכן גרמו לאיבוד משקל, אבל חוץ מזה הן גרמו להתמכרות, הפרעות שינה, יובש בפה, כאבי ראש, בחילות והקאות, הזיות, פרנויה, ומחלות כבד, ולכן נאסרו לשימוש תוך מס' חודשים.

הטרנד השני הוא דיאטות בהן לא סופרים יותר קלוריות אלא אוכלים ממה שמותר כמה שרוצים.
הדיאטות הללו התבססו על אכילה לא מוגבלת של מזון חלבוני מהחי, וצמצום השומן והפחמימות.

הדיאטה הראשונה מסוג זה צצה ב- 1961 בספר בשם "קלוריות ללא חשבון", ונעלמה במהירות כשממציאה נאסר והואשם ברמאות בגלל שניסה למכור גלולות דיאטה לא יעילות.

6 שנים מאוחר יותר אותה דיאטה התפרסמה שוב ע"י ד"ר ארווין סטילמן תחת השם "דיאטת הבזק" או "דיאטת הטורפים" (מזכיר משהו למישהו?).

הדיאטה הבטיחה ירידה במשקל של 3-7 ק"ג תוך שבוע, ובהמשך התברר שהתאוריה עליה נבנתה הדיאטה ושווקה, אינה מבוססת, והאנשים שבחרו בה התמוטטו מחולשה.

***

תכנית ההרזיה נבנתה על ידי דר' נתן פליטיקין ואומצה בהתלהבות על ידי מפורסמים כמו ג'ון טרבולטה וברברה סטרייסנד וכללה פעילות אירובית וארוחות דלות שומן של ירקות, פירות, דגנים מלאים וחלבונים רזים .

****

אפשר לומר, בגדול שמאז, אין חדש תחת השמש.

בשנות ה-80 שוב חזרו דיאטות המבוססות על נוזלים, הפעם לא על בסיס יין אלא על בסיס משקאות חלבון, וגם הן הוסרו מהמדפים אחרי שעשרות נפטרו מהתקפי לב.

גם ספירת הקלוריות חזרה ויחד איתה טרנדים אחרים של אותם דברים רק בשם אחר.

המאמצים למצוא דרך אחרת להרזות שלא קשורה בוויסות האכילה נמשכים – בין אם ניסיון לאתר כדור או זריקה שימנע תאבון, מלתעות שיסגרו את השיניים ולא יאפשרו לאכול או ניתוחים כירורגים שמצמצמים את הקיבה או מורידים חלקים מהמעי.

****

עוד דבר לא נעלם, והוא בעצם הסיבה לכך שאנחנו כל כך עסוקים בדיאטות.

גם היום, במאה ה-21, ואולי דווקא היום, רובנו בעולם המערבי השבע מסתובבים עם תחושת צורך חזקה לווסת את האכילה שלנו כך תאפשר לנו להיראות בצורה מאד מסוימת, אבל גם תשקף ותשתלב בצורת בה אנחנו חיים ובאידיאולוגיה שאנחנו רוצים לאמץ.

ואולי על כך ארחיב במאמר הבא.