"לקום בבוקר ולזרוק עלי משהו" זו אחת הפנטזיות הכי נפוצות אצל נשים. יחד עם "לאכול הכל, בלי שיראו עלי" ועם "לזנק בכיף מהמיטה לאימון" מעטות מודות שהן שומרות כל הזמן על מה שהן אוכלות, ושזה נעשה קשה עם השנים. שלא קל להן להתאמן, ושהן מתאמנות הרבה כדי להראות חטובות. מעטות יותר יודו שהן מזריקות
קיימת נטייה אנושית לקבל החלטות ב"התחלה". תחילת שנה, יום-הולדת, יום ראשון... אבל בחודשים האחרונים, הקורונה הכניסה לחיינו דינמיות שאין לה התחלה ואין לה סוף, דינמיות שיוצרת קודם כל חוסר וודאות. ובחיים של אי הוודאות, שלא ברור מה יקרה עוד רגע, שלא לדבר על עוד שבוע או חודש, הפסקנו לתכנן קדימה ולקבל החלטות. כי באמת, איך
בתהליך אבחון צליאק יש שלב ביניים מתיש וארוך, שבו את יודעת שלילדה שלך יש נוגדנים לצליאק, אבל אסור לך להכניס אותה לדיאטה ללא גלוטן. את גם יודעת שאם יש נוגדנים רוב הסיכויים שיש צליאק. ועדיין, את מחכה לבדיקה הקובעת. שלב ההמתנה לביופסיה. שלב זוועתי. מצד אחד, את מרשה לעצמך לפנטז על האפשרות שזה לא
