שינוי לא רצוי הוא גם הזדמנות. גם אם השינוי קשה, מערער, וגם אם הוא לוקח לנו את השגרה שאהבנו, הוא גם הזדמנות לבחון את החיים, וליצור שינוי, לטובה. אתמול, בשיחה עם חברה שהתגעגעה לפעם, כשהימים נראו פחות או יותר אותו דבר, (כולל מתי ההסתדרות משביתה את הלימודים) עלתה לי השאלה: האם השגרה לפני הקורונה

אחד המשפטים שאני שומעת שוב ושוב בקליניקה הוא "אני יודע/ת הכל, לא נראה לי שיש לך משהו ללמד אותי. הבעיה היא שבזמן אמת, אני לא עושה את זה" המילים הללו מסתירות מאחוריהן המון תסכול, וכאב ובעיקר המון אכזבה עצמית. איך יתכן, שאני, אדם מודע שכמוני, מבינה את הבעיה, יודעת גם מה הפתרון, אבל עדיין

מי המשפיע העיקרי על החלטות התזונתיות שלכם? ההורים שלכם? חברים? רופא? המדיה החברתית? מאמן הכושר שלכם? הסלב התורן שאתם עוקבים אחריו? דיאטנית קלינית? עצוב לשמוע אבל אם חשובה לכם התזונה, יש סיכוי גבוה שאתם מקשיבים לאנשים הלא נכונים... מחקרים מראים כי אנשים מאמצים המלצות תזונה מאנשים ש... נראים טוב, שמשווקים היטב, שמוכרים להם

מה הכוונה ב"התחדשות"? לרוב, התחדשות נדמת לנו כהתחלה חדשה מחליפים מלתחה, צובעים את השיער בצבע אחר, עוברים דירה או מקום עבודה. התחלה נקייה אחת, שגוררת אחריה חיים חדשים. אבל ההתחדשות של אחרי החגים היא לא דף נקי וחדש והאמת שכך גם רוב ההתחלות שלנו גם צבע חדש לשיער, מקבל את הגוון שלו מהצבע המקורי שתמידי

בכפר קטן בסין גר איש זקן וחכם, יודע כל. נער שובב רצה להתחכם לו. הוא החליט לבוא עם פרפר בידו ולשאול את החכם האם הפרפר מת או חי, ואז - אם החכם יגיד שהפרפר מת, הוא ישחרר אותו ואם החכם יגיד שהפרפר חי, הוא ימחץ אותו בידו. כך או כך, הוא יוכיח לכולם שהחכם טעה...

כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי (סליחה על הדרמטיזציה).. אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי, לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או

"האויב של הטוב הוא המצוין" פרפקציוניזם נדמת כתכונה להתפאר בה, בראיונות עבודה מציינים אותה כ"חסרון" אידיאלי, תכונה "רעה" שמעידה עליך טובות העניין הוא שמחוץ לראיונות עבודה, יש לתכונה הזו מחירים גבוהים, שהם אילו שהופכים אותה לבעייתית באמת וכדאי להכיר אותם אחד המחירים היקרים הוא "הכל או לא כלום" אם אני לא עושה מעולה, אני

מעוררת השראה הקביעות בה כל שבת תמה, ויום ראשון מתחיל לא חשוב אם זה קיץ או חורף חם או גשם חופש או שגרה. אם היה סופ"ש טוב או לא, ואם השבוע המחכה לנו מרגש או מבאס. עדין, הזמן חולף באותו קצב מתמיד בשלו. ואנחנו? אצל רובינו יכולת ההתמדה מחוברת לתוצאות אנחנו זקוקים לתוצאות כאן,

מרוץ הסופר אינדורו במסגרת משחקי המכביה ה-21 בת ה-7 מקריינת את מקצה הילדים - "אמא, תראי הוא נפל! הילד עם הקסדה הלבנה. נראה לי שהוא קיבל מכה, האופנוע נפל לו על הרגל. הוא צולע... מישהו לוקח לו את האופנוע ועוזר לו לקום. מסכן, כואב לו, הוא בקושי הולך נראה לי שהוא פורש, הוא זז הצידה"

אם נביט על מישהו נופל, ברור לנו מה יעזור לו לקום את זה גם ננסה ללמד את הילדים הקטנים שלנו: תנשום, קח רגע להבין מה קורה איתך, מה כואב, איפה נפגעת לפעמים מרוב הלם תקום ישר לפעמים תצטרך יותר זמן להתארגן לפני שתקום הישען על משהו קרוב, או על מישהו קרוב או בקש יד