"ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים" פתגם אינדיאני עתיק.

יודעים מה לעשות ושוב ושוב מפסיקים? רוצים, ואז מוותרים? קורה משהו וכל ההישגים נמחקים?
זה בדיוק מה שקורה כאשר שינוי פוגש אותנו כשאנחנו לא מוכנים אליו באמת.
מה הכוונה? מוזמנים לקרוא

***

מפתיעה או לא מפתיעה אתכם החזרה ללחימה?
לא באמת חשוב.
מה שחשוב זה לשים לב ששינוי הוא הקבוע היחיד בחיינו.
חיינו הפרטיים, הלאומיים ואולי גם הגלובליים. ונכון, זה לא חדש.

ורובנו יודעים את זה, ומדקלמים את המשפט הזה, ועדיין – בפועל, כשהשינוי מגיע הוא מרסק.
ולא סתם.
שינוי מערער. לפעמים גם מבהיל, מלחיץ, מכאיב, בטח אם הוא ממצב "טוב" יחסית, למצב "פחות טוב" אבל תכלס גם להפך.
כל שינוי מערער יציבות שבנינו, וגם אם לא נאהב את אותה יציבות כל כך, היא מוכרת לנו, ולכן גם נעדיף ונברח אליה תמיד. היא ה- go to שלנו.

באוכל זה בדיוק אותו דבר.
לא חשוב כמה אתם רוצים לעשות שינוי באכילה שלכם, באוטומט, כאשר תנאי הבסיס משתנים, תחזרו להרגלים הישנים שלכם.
לא חשוב כמה התפריט מתאים לכם, או כמה הצלחתם, אם לא למדתם להתמודד עם הדינמיקה של החיים גם דרך האוכל, תחזרו אחורה.

עם ילדים ובני נוער רואים את התופעה הזו בענק.
שנייה יש להם מוטיבציית על, ורגע הם מבינים מה המשמעות של "לוותר" וחוזרים אחורה.
או שנראה אותם בבית "פיקס" עם האוכל, אבל כשהם עם חברים, בתנאים משתנים, הכל נהרס להם והם לא מצליחים להתאפס.

אז מה עושים?

שינוי זקוק לתקופה בה הוא יהפוך מוטמע בחיינו, או כמו שאומר פתגם אינדיאני ידוע "ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים".
במהלך התקופה שבה אני מלווה את עושה השינוי, מבוגר או מתבגר, אני דווקא מקווה לכמה שיותר שינויים, קשיים ומורכבויות.
כי כשהם מתרחשים תוך כדי תהליך, אני שם.
ואז אני גם יכולה לתת יד תומכת וללמד איך מוצאים את הדרכים לקום, להתמודד, להמשיך הלאה.

דווקא אם קל מדי, הסיכוי שתחזרו אחורה למשקל ולהרגלים הקודמים עולה…
כי כאמור…השינוי יגיע.
העניין הוא, שלרוב, אנשים מחכים לתקופה בה יהיו דברים יציבים כדי שיוכלו להתחיל את התהליך.
וגם בזה יש היגיון. שינוי צריך פניות.

אז מה באמת עושים??

מוצאים את הזמן המתאים להתחיל, ומוותרים על הפנטזיות שהוא גם יישאר מתאים לכל אורך התהליך.
ואז, כשיש שינויים, קשיים, או פשוט "חיים" – לא מורידים את הרגל מהגז.
להפך – לא מוותרים על הגעה למפגשים, לא נעלמים מתהליך, לא משתבללים…

ואם אתם מתבוננים מהצד על הילד/ה שלכם שעושים את דרכם בתוך תהליך שכזה, עם עליות וירידות ברמות העשייה, המוטיבציה, החשק – תנשמו עמוק ! זה ממש בסדר.

אל תתפתו לשחרר אותם מהתהליך.
תסמכו עליהם ועל מי שמלווה אותם.
ותשננו לכם ולהם את המנטרה – "נכון, קשה. אבל ככה לומדים!!"

רוצים לקרוא עוד על שינויים, ולהעמיק?
על שינוי כהזדמנות , גם כשהשינוי לא רצוי.
על למה אנחנו לא עושים שינוי גם כאשר אנחנו כבר יודעים מה לעשות?
ועל מציאת איזון כשדברים מתפרקים

בתמונה הראשונה – סימני הנצה אחרי שלכת של חורף – גם זה שינוי.
ובתמונה הראשונה – שוקו הפסיק לנהום על עזרא (הבת) כשהיא נצמדת אליו – גם זה שינוי

חיים של ספורטאי השגי, גם אם הספורט עבורו הוא תחביב בלבד,  הם מרוץ ארוך וקשוח
לאורך זמן, המרוץ הזה גובה מגוף הספורטאי מחיר גבוה.
המחיר הוא פיזית, אבל לא רק, ומתבטא על המסלול ובחיים האישיים.
תזונת ספורט מותאמת אישית היא כלי בעל השפעות עצומות, שחורגות ממסלול האימונים.
כלי שיכול לאפשר גם לך להגיע לביצועים טובים הרבה יותר על המסלול ובחיים עצמם.

חיי ספורטאי דורשים השקעה עצומה, ופיזית ומנטלית, לא רק תוך כדי אימון.
יציאה לאימונים אינטנסיביים בכל מזג אוויר, השכמה בשעות-לא-שעות (4 בבוקר? זה בכלל בוקר?), קפיצה גם בחורף למי הים הקפואים (נכון, עם חליפה… ועדיין), התארגנויות אינסופיות, נסיעות לתחרויות, מחנות אימון, ויתור על זמן משפחה וחברים ועל הפוך החמה בבוקר.
על זה מצטרפת והשקעה בלתי נגמרת באביזרים – שעון, אופניים מתקדמות, חליפת ים, נעליים. וכמובן, ברופאים, טיפולים, פיזיותרפיה ועיסויים.

כל המאמץ הזה מכוון לנקודה אחת – התחרות הקרובה, העניין הוא שבדרך לשם הולך לנו משהו לאיבוד.

הרי תמיד חשבת שלהיות ספורטאי/ת, מגלם בתוכו הרבה יותר ערך מאשר מרוץ אין סופי מאימון לאימון…
ציפית ל- 

✔ גוף ספורטיבי – גוף חטוב ומסת שריר גבוהה.

✔ יכולת ריכוז גבוהה וחשיבה חדה, וממוקדת.

✔ רמות אנרגיות גבוהות, איזון במצבי הרוח, ותחושת מסוגלות.

✔ בריאות – גוף חזק, עמיד למחלות ומתאושש בקלות מעומסים.

✔ שינת לילה טובה, ושכמה קלה יותר.

והמציאות?
במציאות הדברים נראים קצת אחרת.

האימונים אינטנסיביים, ואת/ה דוחף/ת את עצמך עוד ועוד, אבל הגוף לא נותן.

הגוף מתאושש לאט, ואת/ה  מתקשה לקום לאימון הבא, מסתובב/ת בתחושת כבדות וחולשה ובמצב רוח ירוד, נפצע/ת יותר מדי, וחולה הרבה יותר מדי.

האנרגיה נעלמת מהר מדי, והיום הופך לאתגר של עייפות ובלבול.

פתאום את/ה לא רעב/ה – ואז רעב/ה מדי, שום דבר לא מספיק או לא מתאים,
והכנת הארוחה נראית כמו עוד משימה שאין לה מקום בלו"ז.

נשמע מוכר?
על הפער הזה, בין הרצוי למצוי, אפשר לגשר בעזרת תזונה.

תזונת ספורט מותאמת אישית – הבסיס להצלחה שלך

תזונה מדויקת, מותאמת אישית לספורטאי/ת הישג כמוך, היא הכלי נגיש ונוח, שיכול לשנות עבורך את התוצאות.

תזונה כזו ולהעניק לך את כל מה שחיפשת – הגעה לתחרות בשיאך, התאוששות מהירה, צמצום הסיכון לפציעות ולתחלואה, יכולת שמירה על משקל ואחוזי שומן תקינים, תחושת ערנות, מיקוד וריכוז לאורך היום

והכי חשוב? התוכנית מותאמת לשגרה שלך, לאורח החיים שלך, גמישה וקלה ליישום ומאפשרת לך לשלב את "החיים הרגילים" בתוך שגרת תזונת הספורט שלך.

(מה התוצאה אם אוכלים בריא אבל לא מותאם אישית?
כתבה קצרה ששעשעה אותי על האפקטים הלא מוכרים של המעבר לאכילה בריאה, כזו שלא הותאמה לך)

איך התהליך איתי נראה?

בתהליך איתי נתחיל במיפוי אישי של השגרה שלך: נבין את שגרת האימונים, המטרות, ההעדפות וכל פרט שמשפיע עליך כספורטאי/ת.
בהתאמה, נבנה תוכנית תזונתית מותאמת אישית שתומכת בשגרה שלך ומשתלבת איתה בצורה מושלמת.
התוכנית מתייחסת באופן מותאם לכל שלב בעונה: תחרויות, אימונים או מנוחה, וגם לתקופות פציעה והתאוששות.
בנוסף, ניתן פתרון לכל הסימפטומים שהתפתחו משנים של תזונה שאינה מותאמת לצרכי הגוף, כמו עייפות, חולשה, קושי להתאושש, ירידה במוטיבציה ועוד.

✔ רוצים לדעת עוד מה החוויה אישית של ספורטאי הישג אצלי בקליניקה? קראו כאן

אל תישאר/י עם תחושת התסכול.

זה הזמן שלך לקחת את הצעד הבא ולהפוך את ההשקעה שלך להצלחה מוחשית.

צור/י קשר עכשיו ותן/י לי לעזור לך להיות במיטבך – בתחרויות, באימונים ובחיים.

מפגש של חברים או משפחה לאירוע של "על האש" אינו סתם מפגש לארוחת ערב או צהרים, זה אירוע.
מדובר ביום מלא שעיקרו סביב מה שמתרחש על הגחלים (בין אם אמיתיות או חשמליות).

ולכולם יש אותו סדר:

נקניקיות וכנפיים קודם, כדי שהילדים יאכלו כבר

ואז הבשר ה"קל" חזה, פרגיות, שיפודים, לבבות

ובסוף הסטייקים

ועל השולחן תמיד מגוון עצום של סלטים, חומוס, טחינה, ולצידם נוספו בשנים האחרונות מנות צמחוניות וטבעוניות
וכמובן תוספות של פיתות, צ'יפס (הילדים כמובן, הם הסיבה הרשמית, אבל לא ראיתי מבוגר שזה מנה ממנו לטעום), תפוחי אדמה, אורז, תירס…

ואז,

אחרי שכולם כבר פתחו כפתור, שחררו את החגורה,

שתו הרבה יותר מדי

והתעייפו ממש

יוצאים הקינוחים – גלידה כזו או אחרת, עוגות, פיצוחים, פירות

ומי מסוגל להתנגד להם בשלב זה?

ושוב נגיע הביתה מטושטשים משובע ואלכוהול, ונתעורר בבוקר עם צרבת.

שלא לדבר על תחושת התשישות שמלווה את הגוף אחרי יום שבו הוא אכל כל כך הרבה
(ולא חשוב אם הוא התאמן קודם או לא)

*****

תסריט מוכר?

אם כן, ואם מתחשק לכם לביים לעצמם תסריט חדש, הינה לכם שלושה טיפים חשובים שיסייעו לכם בכך :

הטיפ הראשון

הטיפ הראשון הפשוט יחסית, אבל הוא סוד שידוע רק למעטים :)

הידעתם שאפשר להכין גם ירקות על האש??

כן, לצד אותן מנות ראשונות של נקניקיות וכנפיים הניחו על האש גם שיפודי ירקות, חצילים, עגבניות, פלפלים, בצלים וגמבות.
יוצא אש!

הטיפ השני

הטיפ השני דורש תרגול, אבל הופך קל יותר ככל שתתאמנו בו – והוא לתכנן.
כן, תתכננו.

תתכננו מראש מה תאכלו, מה לא תאכלו ואפילו כמה.

אל תסמכו על תחושת השובע כמי שתעזור לכם לעצור.
ביננו, אתם לא אוכלים כי אתם רעבים, אתם אוכלים כי כיף לכם עם כולם, וכי כולם אוכלים.

אז תתכננו – אפשר להחליט שאתם "רק על הבשר" או שאתם מחכים לסטייקים,
או שאתם קובעים מראש כמה ואיך אתם אוכלים ולא חורגים מהכמות.
תתכננו משהו, לא חשוב מה, העיקר שהוא ייצר לכם הגבלה מסוימת על האכילה ויסייע לכם לצאת מהאוטומט.

אחרי שהחלטתם מה תוכנית העבודה שלכם, ספרו עליה למישהו.
כשאנחנו מחליטים לבד עם עצמנו מה לעשות, קל לנו "לשכוח", אבל כשאומרים לאדם אחר, לא נעים לפשל, ויש סיכוי גדול יותר שגם תעמדו בהחלטה שלהם.

הטיפ השלישי

אכלתם את מה שתכננתם אבל האירוע לא מסתיים?

זוזו הצידה מהאוכל. שבו רחוק, שחקו כדורגל עם הילדים, קחו את עצמכם ואת בן/בת הזוג או את אחד הילדים לסיבוב. ברגע שתעשו הפסקה תרגישו כמה אתם שבעים.

ותזכרו – אם תצליחו, נהדר. ואם לא? רגשות אשמה לא מרזים, וותרו עליהם

חג עצמאות שמח!

"לאכול אחרי האימון בערב? אבל אני מסיים ב-22:00…"
"לא עדיף להפסיק לאכול ב-18:00? "
"בדיאטה הקודמת שלי, הפסקתי לאכול מוקדם וירדתי מלא במשקל"
"אם אני לא אוכלת בערב, אני קמה רזה ועם בטן שטוחה"

נשמע לכם מוכר?
אני שומעת את המשפטים האלו המון בקליניקה, אפשר להגיד שאפילו באופן יומי…

אז האם לשעת האכילה יש משמעות?

כן, ולא.
אחת מאמרותיו הידועה של הרמב"ם הינה "בבוקר אכול כמו מלך ובערב כמו אביון". כרופא, הוא מצא שזה משמר על הבריאות, אבל מה הן הסיבות לכך? האם השעה היא הבעיה, או משהו אחר?
תאוריות רבות עוסקות בקשר שבין שעת הארוחה לבין המשקל – למשל – שינוי ברגישות לאינסולין בלילה (מה שמעודד אגירת שומן), שינוי בריכוז הקורטיזול (כלומר, עליה בהורמוני לחץ שמעלים אגירת שומן), עליה בקצב שריפת הקלוריות בבוקר לעומת הערב, ריקון קיבה מהיר יותר ביום לעומת הלילה ועוד.
אלו תאוריות, ויש בהן הרבה מהאמת.

אבל, יש משהו נוסף- מוכח מחקרית:
מי שלא אוכל בערב מרזה היות ולרוב הוא פשוט אוכל פחות!
ואיך זה קורה?
בואו נדמיין מצב:
דנה (בדוי לחלוטין) חוזרת מהעבודה ישר לאיסוף הילדים, חוגים, מקלחות וכו'. בין לבין היא חוטפת משהו, שניצל קר מהצהריים, חצי חביתה. לא כל כך מצליחה לשבת לאכול. עם סיום הבלגן והשקט הפתאומי והנעים שיורד על הבית, מתעורר הרעב. אבל העייפות גדולה ולמי יש כוח להכין משהו. כל מה שבאמת מתחשק לה זה משהו לנשנש, וגם לראות טלוויזיה, ולנוח לפני השינה. קצת זמן איכות כדי לא להרגיש שכל מה שהיא עושה בחיים זה לעבוד ולישון.
אז היא לוקחת איתה אל מול הטלוויזיה משהו לאוכל, וקמה שוב וממלאת את הצלחת ושוב…

או מצב דמיוני לחלוטין כזה:
דני (בדוי גם כן) חוזר הביתה מאוחר. הילדים עדין משתוללים. והוא, שחוזר מאוד רעב, יושב לאכול בתוך כל הבלגן. חצי אוכל חצי מנהל דיון עם הילדים על מה שקרה היום או מה שיקרה מחר.
וכשיורד סוף סוף שקט על הבית, כל מה שהוא רוצה זה לנוח מול הטלוויזיה, או לשבת קצת לשוחח עם האישה. כן- קצת זמן איכות כדי להרגיש שלא כל מה שהוא עושה בחיים זה לעבוד ולישון… אז הוא מוציא בירה, ופיצוחים, או יושב איתה לאכול, כי היא עדיין לא הספיקה…

בקיצור – הבנתם.
מה שקורה בלילה זה לא שהאוכל הופך עשיר יותר בקלוריות מאשר הוא בבוקר.
מה שבפועל קורה אצל רוב האנשים זה שהם אוכלים הרבה יותר מדי קלוריות בלילה.
ולאכול יותר מדי – זה משמין. הלוואי והיה לי פתרון לזה…

אז אם אתם עושים אימון ערב – אל תוותרו על אכילה מאוזנת אחרי. זה לא מה שישמין אתכם, אבל זה כן יאפשר לכם להתאושש מהאימון, להגיע לאימון הבא טוב יותר, לישון טוב יותר.
ופרגנו לעצמכם ארוחת ערב מסודרת, גם אם זה בשעה מאוחרת. מגיע לכם.
תזכרו שהמטרה האמיתית היא להישאר רזים. ולא לרזות. ואם הדרך למטרה תהיה רצופה בסבל (רעב זה סבל, כן), לא תצליחו לשמור עליה.
בהצלחה!

כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי

(סליחה על הדרמטיזציה)..

אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי,
לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי
לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי
ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי
אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או ממסמסת אותם

לעומת זאת, ספורט ואוכל הם משהו שאין לי צורך להתאמץ כדי להתמיד בו

יהיו עליות ומורדות, אבל סה"כ אין בי את החשש שלא אצליח לחזור לשגרה שלי.
הם אני
וזה אולי ההבדל בין מי שמתחיל שינוי למי שחי אותו.

אבל איך מגיעים לשם?

שאלה מעולה

ולאור הקושי שלי בהתמדה, אני יכולה לתת את הטיפים שעוזרים לי, לפחות חלק מהזמן.

1. לשריין זמן קבוע לתכנון –
בין אם זה מתי אני כותבת ובין אם זה מתי ומי עושה קניות השבוע, מה קונים, מה מבשלים ומתי יש לי זמן לאימון
אל תבנו על זה שמה שעבד שבוע שעבר יעבוד גם השבוע.
אולי כן, אבל כנראה שלא

2. למצוא את הדבר שאתם נהנים ממנו לפחות יחסית לתחלופה –
לי יותר נעים לכתוב מאשר לעשות סרטונים או רילס. אם הייתי מחליטה לעשות אותם, זה כנראה היה משתפר והופך קל יותר,
אבל אני לא מצליחה אפילו להתגבר על ההתנגדות הפנימית הראשונית.

האם אני גאה בזה?
לא, אבל המלחמה מתישה, ובראיה אנרגטית עדיף שלפחות אכתוב, מאשר שאתבאס על עצמי שאני לא מצליחה לעשות סרטונים.
גם בספורט ובאוכל זה ככה.
אולי לא תרוצו מרתון, אבל ללכת ליד הבית אפשר?
אולי לא תעשו אימוני כוח בחדר כושר, אבל מה עם אימון פונקציונלי בסטודיו?
בקיצור, מה המסלול עם הכי פחות התנגדות שאתם כן יכולים לעשות למען המטרה שלכם?

3. לא תמיד עושים מה שמתחשק –
זה מבאס, אבל זה החיים.
הייתי שמחה רק לפגוש אנשים בקליניקה או בזום, ולעשות את מה שאני אוהבת ויודעת הכי טוב.
אבל, להיות עצמאית דורש עוד הרבה דברים שלא תמיד מתחשק לי לעשות. וצריך…

באותו קו מחשבה – לא תמיד אוכלים מה שמתחשק,
לא תמיד נשארים במיטה כי לא מתחשק לקום ולא תמיד נהנים מאד מאימונים.
לפעמים זה מבאס
עדיין, עושים.

גם מי שעושה ספורט קבוע או אוכל בריא באופן יומי מתבאס מלקום או מלוותר על העוגה.
זה ככה, ואין מה להוסיף באסה (מעצמנו) על הבאסה (מהסיטואציה).
פשוט עושים

4. נסו למצוא חברים או אנשים נעימים לחלוק איתם את האירוע
בין אם זה מאמן שכיף לכם להתאמן אצלו כי המוזיקה טובה,
בין אם זה חנות ירקות שנעים להיכנס אליה וגורמת לכם להרגיש משקיענים,
ובין אם זה חבר לריצה או דיאטנית שאתם מרגישים נוח לפגוש, גם כשלא הלך לכם פיקס עם התפריט.

אנשים זה כוח, אנשים טובים זה כוח מקדם. אל תוותרו על זה
אני מצאתי לי עכשיו מישהי מקסימה, שמזמן חשבתי "להציע לה חברות" והצעתי לה לעבוד יחד
פעם בשבוע או שבועיים כדי להקל על הבדידות של העצמאי,
והיא הסכימה 😊 ומכאן מי יודע לאן זה ילך.

5. לא לוותר על עוד ניסיון –
חשוב לכם? נסו שוב, קומו שוב, יאללה, גם אם כתבתי רק חצי ממה שחשבתי, זה עדיף מכלום.
גם אם חצי שנה שמרתם ולא שנה שלמה, עדיין אתם היום במצב טוב יותר מאשר אם לא הייתם שומרים בכלל.
אם זה חשוב, אל תוותרו. תלמדו ממה שלא עבד, קחו ממה שכן עבד, ותמשיכו קדימה.

יש לכם עוד טיפ שעוזר לכם להתמיד?

אשמח לשמוע

אחד המחירים היקרים הוא "הכל או לא כלום"

אם אני לא עושה מעולה, אני מוותרת על העשייה בכלל

מחיר יקר נוסף הוא חיים בתחושת תחרות תמידית

********