ארכיון אמהות - אורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט https://www.oritshemesh.com/tag/אמהות/ דיאטנית קלינית Tue, 04 Apr 2023 15:14:52 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8 "הבת שלי חייבת לרזות" https://www.oritshemesh.com/teenagers-and-diet/ https://www.oritshemesh.com/teenagers-and-diet/#respond Tue, 04 Apr 2023 15:14:16 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=819 בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי. חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת. היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה. "לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו" והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי

הפוסט "הבת שלי חייבת לרזות" הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי.

חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת.

היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט

כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה.

"לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו"

והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי שבוע.

והילדה יורדת, ועולה, ויורדת, ועולה

ומשהו נראה לי לא תקין.

תנו לה לבוא לבד, אני מבקשת.

ואז זה קורה.

בפגישה השנייה של שתינו לבד הדמעות משתחררות.

כולם מעירים לה, כל הזמן. מתמיד.

גם סבתא. בעצם, בעיקר סבתא,

וגם אמא.

והיא באמת מנסה, אבל זה לא פשוט לה. והאמת נמאס לה.

היא מזהה את המבט בלי המילים,

את האיסורים שהם רק עליה ולא על הרזים ממנה בבית

את האכזבה של כולם מהמשקל שלה. ממנה.

והאמת שבסדר לה. ככה. בדיוק ככה.

היא חכמה, ומצליחה, ויש לה מלא חברים ועיסוקים

ורק בבית…בבית היא מתחבאת רוב הזמן בחדר שלה.

אוכלת לבד, נמנעת מקשר עין בארוחות המשפחתיות.

לא צריך, אני אומרת לה. את לא חייבת לרזות.

את עושה ספורט, אוכלת בריא, גם אם לא תהיי רזה, בריאותית זה בסדר

פעם, אם את תרצי, אני בטוחה שתצליחי

כרגע, אם הם רוצים בשבילך, ואת לא רוצה בשבילם,

זה אבוד.

שלוש שנים חולפות, והיא חוזרת.

במדים, עם הדרגות.
באותו משקל, אבל עם חיוך.

היא כבר קצינה, גרה מחוץ לבית

אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי היא מצליחה לדבר עליהם בלי דמעות.

עכשיו היא רוצה.

ועכשיו, היא גם תצליח.

******

הכוונות הטובות שלנו יכולות לגרום לנזק.

נזק שלא יהיה קל לתקן.

נזק גדול יותר מכל תועלת שאולי נצליח לעשות.

אבל אנחנו כן יכולים לעזור, ברגע שהם מבקשים עזרה.

******

יש לכם ילד/ה שמתעסק יותר מדי עם אוכל, מראה, ספורט ומתחיל להראות לכם שזה אולי הזמן להתערב, או שילד/ה שמבקשים עזרה?
זה הזמן.

הציעו להם להגיע לתהליך קצר וממוקד שבו יקבלו את כל הידע הנדרש והכלים כדי לעשות את זה טוב

לכל הפרטים צרו קשר

הפוסט "הבת שלי חייבת לרזות" הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/teenagers-and-diet/feed/ 0
אל תרחמו עלי https://www.oritshemesh.com/dont-pity-me/ https://www.oritshemesh.com/dont-pity-me/#respond Thu, 26 Jan 2023 10:16:04 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=759 מה הרגש שהכי מקשה על ילדים להיות במיטבם? רחמים האם אתם מסתכלים על הילד או הילדה שלכם ומרחמים עליהם? על החיים הקשים שיהיו להם אם הם לא ירזו הקושי שתמיד יהיה להם מול אוכל חוסר הקבלה שלהם בחברה האם אתם כבר יודעים איך הם יתבגרו, ואיזה זוגיות תהיה להם ואיך ידחו אותם בצבא ובראיונות

הפוסט אל תרחמו עלי הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

מה הרגש שהכי מקשה על ילדים להיות במיטבם? רחמים

האם אתם מסתכלים על הילד או הילדה שלכם ומרחמים עליהם?

על החיים הקשים שיהיו להם אם הם לא ירזו

הקושי שתמיד יהיה להם מול אוכל

חוסר הקבלה שלהם בחברה

האם אתם כבר יודעים איך הם יתבגרו, ואיזה זוגיות תהיה להם ואיך ידחו אותם בצבא ובראיונות עבודה אם הם לא ירדו במשקל?

עצרו

רחמים זה רגש מחליש

הוא בעצם משדר לילד – אני לא סומך עליך

אתה לא מסוגל להתמודד

אתה לא מספיק בסדר כפי שאתה

אין לך סיכוי בעולם הזה אם לא… תרזה

וזה הרי לא נכון

אם נהיה כנים עם עצמנו, רזון לא מבטיח הצלחה

רזון לא מבטיח שהם יהיו אהובים או שיהיו להם חיים טובים וקלים

מה שכן בטוח

זה שאם הם יחשבו שכדי שיאהבו אותם הם צריכים להיות רזים

ושאי אפשר לאהוב אותם אם הם שמנים

הם יגדלו לשנאה עצמית ולתחושה שהם לא ראויים כפי שהם

וכפועל יוצא מזה, מה הסיכוי שיהיו להם חיים טובים?

****

אז מה לעשות?

אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להפריד בין מי שאתם ומה שחוויתם כילדים, לבין מה שקורה לילדים שלכם,

או אם נדמה לכם שאם הילד שלכם בעודף משקל זה פאק שלכם, ולכן עליכם "לתקן"

או אם קשה לי להפריד בין הערך שלי כאמא למה שהילדה שלי עושה או אוכלת, ובין מי שהייתי כילדה, לבין מה שהילד שלי חווה,

זה הזמן להתחיל לטפל ב…עצמי.

אם יש לך חוויה לא פתורה עם אוכל, שעדיין פועמת ומנהלת אותך מול האוכל ומול הילדים שלך,

אני מזמינה אותך לעשות תהליך אישי איתי, תהליך שיעזור גם לך וגם לילדים שלך לחיות בשלום עם אוכל ועם הגוף.

אני במרחק הודעה או שיחת טלפון 0544998510

הפוסט אל תרחמו עלי הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/dont-pity-me/feed/ 0
אכילה רגשית – שעמום https://www.oritshemesh.com/boring-and-eating/ https://www.oritshemesh.com/boring-and-eating/#respond Thu, 26 Jan 2023 09:50:37 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=756 כמה פעמים אנחנו אוכלים כי...סתם? בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו - אכילה משעמום אבל מה אצלנו, המבוגרים? מתברר שזה בדיוק אותו דבר העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים, ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד. התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא

הפוסט אכילה רגשית – שעמום הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

כמה פעמים אנחנו אוכלים כי…סתם?

בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו – אכילה משעמום

אבל מה אצלנו, המבוגרים?

מתברר שזה בדיוק אותו דבר

העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל

כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים,

ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד.

התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא מחריפה כי היום שעמום הוא (תחזיקו חזק) חוויה נדירה.

בכף ידינו נמצאים ברגע נתון מיליוני אפשרויות העסקה

או בריחה מעצמנו

בין אם שיטוט סתמי ברשת או קריאה בספר און-ליין

וכך ה"סכנה" שנהיה רגע לבד עם מחשבותינו הופכת מאיימת אף יותר

ואז, ברגע שמיצינו את אופציית הבריחה לטלפון,

או שהם עשו לנו תחושה לא טובה ביחס לעצמנו

(מה שקורה הרבה יותר מדי ולהרבה יותר מדי אנשים)

אנחנו חוזרים לדבר שעושה לנו נעים – לאוכל.

העניין הוא שהפחד משעמום, כמו כל פחד, גדל ככל שבורחים ממנו

מחקרים מראים כי כאשר שמים אנשים לבד, בלי טלפון הם "סובלים" משמעותית פחות

ממה שהם העריכו שיקרה

בחיים האמתיים, אף אחד לא מכריח אותנו לשבת לבד בשקט

להפך, דוחפים אותנו לעשייה

ולכן אנחנו לא באמת מתאמנים בזה – ואולי כדאי

מחקרים אחרים מראים שזמן שעמום קריטי להתפתחות היצירתיות, לעיבוד מידע, ליצירת רעיונות חדשים.

קבלו תרגיל לימים הקרובים –

אם נמאס לך לאכל משעמום ויש לך חשק להתעמת עם הרגש הלא נוח של שעמום

בפעם הבאה שאתם פותחים מקרר, תשאלו את עצמכם – מה אני מחפשת פה בכלל?

אם התשובה היא עניין, אתם במקום הלא נכון…

סגרו את המקרר, בלי לקחת כלום

תנשמו ותסתכלו מסביב

בטוחה שתמצאו משהו מעניין אחר

בתמונה – רגע של שעמום, שהתחבר לי לספר מעולה שקראתי על פיגועי ה-11.9

יצא יותר טוב מלאכול שוקולד, אני חושבת

הפוסט אכילה רגשית – שעמום הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/boring-and-eating/feed/ 0
פרק 12 – התפקיד ההורי https://www.oritshemesh.com/celiac-12/ https://www.oritshemesh.com/celiac-12/#respond Sat, 17 Sep 2022 10:45:54 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=712 מה היית אומרת לילד שאובחן עכשיו עם צליאק, וממש מבואס מזה? היא שתקה הרבה יותר זמן ממה שציפיתי חשבתי שהיא תגיד משהו סגנון "זה לא נורא" או "יש הכל, ומלא תחליפים" אבל היא שתקה. ואז אמרה – הייתי רוצה שיהיה עוד מישהו במשפחה עם צליאק.... ***** קשה להיות חריג כמה שננסה לעטוף את זה

הפוסט פרק 12 – התפקיד ההורי הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

מה היית אומרת לילד שאובחן עכשיו עם צליאק, וממש מבואס מזה?

היא שתקה

הרבה יותר זמן ממה שציפיתי

חשבתי שהיא תגיד משהו סגנון "זה לא נורא" או "יש הכל, ומלא תחליפים"

אבל היא שתקה.

ואז אמרה – הייתי רוצה שיהיה עוד מישהו במשפחה עם צליאק….

*****

קשה להיות חריג

כמה שננסה לעטוף את זה בנצנצים, זה לא ישנה את המהות הכי בסיסית שלנו כבני אדם, להרגיש שייכים, להיות חלק מקבוצה.

בהתחלה, עם האבחון, היא ראתה את הצליאק כייחודיות מגניבה וכייפית,
שגרמה לה להיות אחרת במשמעות הטובה של המילה, ולזכות בתשומת לב.

אבל ככל שהיא גדלה אני רואה שינוי. נדמה, שהיא חווה יותר ויותר את הייחודיות
הזו כשונות שמפריעה ופוגעת ביכולת שלה להיות כמו כולם, להשתלב, וקצת קשה לה עם תשומת הלב שהיא זוכה לה סביב הצליאק.

זה חלק מההתבגרות וחלק מהעלייה בחשיפה שלה לעולם.

לא נצפה באמת מילד או מאדם בוגר לשמוח מזה שהוא לא יכול לאכל כל דבר בחוץ,
או תמיד צריך לשאול ולברר מה יש במה שמגישים באירוע שהוא הולך אליו. זה לא באמת תקין.

*****

כשהייתי בתיכון, הייתה לי חברה עם צליאק.

אני לא זוכרת שום התעסקות בעניין, שום דיבור, שום דבר.
היא הייתה בצופים, יצאה למחנות, וכנראה הביאה איתה אוכל.
בעיקר אני זוכרת אותה אוכלת פריכיות וקורנפלקס.
אבל אני לא זוכרת שזה היה עניין.

אוכל בכלל היה פחות עניין אז, לפני 30 שנה.

היום, אוכל הוא לא סתם עניין, הוא עניין מרכזי, גם אצלנו המבוגרים וגם אצל הילדים.
ילדים אוכלים ביחד הרבה יותר מאי פעם – במסגרות או אחר הצהריים, ואי אפשר להתעלם ממי ששונה.
יש המון מגוון, המון אירועים שמכילים אוכל, ומסיבת יום הולדת זה כבר לא רק במבה, עוגה ופיתות עם חומוס.

עם העלייה בהיצע יש גם עלייה בחוויית החסך והחסר.

וזה נכון למי שצליאקי, למי שאלרגי וגם למי שצריך לשמור קצת יותר על מה שהוא מכניס לפה…

******

במשך יותר מ-20 שנה אני עובדת עם ילדים בריאים וחולים,
עם מחלות אנדוקרינולוגיות, כמו סכרת, ועם עודף משקל ועם דרישות תזונתיות ייחודיות.
ותמיד, תמיד מתחת לוויתורים שנדרשים יושב כאב אחד – למה אני שונה מכולם?

בשנים האחרונות אני גם לומדת הדרכת הורים.
הבנתי שלא חשוב כמה הילד ירצה להיות בסדר, להשתנות, להתאים את התזונה שלו להלצות הרופא או לדרישות המאמן,
הוא חייב אותנו, ההורים כדי להצליח.

והעבודה שלנו קשה יותר ממה שנדמה, אבל גם פשוטה יותר.
היא לא דורשת מאתנו להעלות על בריקדות ולהילחם,
ולא מחייבת אותנו לריב עם אף אחד בשם הילד שלנו, כדי שלא יפגע ולא ייעלב ולא ירגיש בודד.

היא דורשת מאתנו אנרגיות אחרות לגמרי –

להאמין בכוחות של הילדים שלנו להתמודד, ולא לרחם עליהם.

להכיר תודה על כל מי שנותן יד ביצירת חווית שייכות לילד, בין אם זה הגננת, המורה, חברים או סבתא.

זה לא טריוויאלי ואף אחד לא חייב כלום לא לנו ולא לילד.

והרבה אמפתיה – זה אמנם רק אוכל, אבל זה באמת מבאס להיות הילד שלא יכול לאכול.

אל תנסו להקטין להם את הכאב, הוא טבעי ונורמלי.

אבל גם אל תנסו לפתור להם אותו. הם מספיק חזקים כדי לא להתמוטט ממנו.

וגם אתם.

*****

זה חלק ממה שאני גם עושה בקליניקה בעבודה עם ילדים ובני נוער. דרך עבודה ישירה איתם ודרך הדרכות הורים.

מוזמנים ליצור קשר כדי לבדוק התאמה לתהליך

הפוסט פרק 12 – התפקיד ההורי הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/celiac-12/feed/ 0
פרק 11 – התמודדות רגשית https://www.oritshemesh.com/celiac-11/ https://www.oritshemesh.com/celiac-11/#respond Sat, 17 Sep 2022 10:00:26 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=708 הילדה אובחנה עם צליאק כשהיא רק בת 4 היו לה כאבי בטן לאורך תקופה ממושכת שנעלמו ברגע שקיבלנו את האבחון הסופי והורדנו לגמרי את הגלוטן מהתפריט שלה. הגננת ראתה מיד את השינוי, וזה היה מפתיע היא לא התלוננה על כאבים, למרות שהם נכחו, התפתחה יפה, והייתה חברותית, מצחיקה ואכלנית טובה, אז לא ציפינו שיהיה

הפוסט פרק 11 – התמודדות רגשית הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>

הילדה אובחנה עם צליאק כשהיא רק בת 4

היו לה כאבי בטן לאורך תקופה ממושכת

שנעלמו ברגע שקיבלנו את האבחון הסופי והורדנו לגמרי את הגלוטן מהתפריט שלה.

הגננת ראתה מיד את השינוי,

וזה היה מפתיע

היא לא התלוננה על כאבים, למרות שהם נכחו,

התפתחה יפה, והייתה חברותית, מצחיקה ואכלנית טובה, אז לא ציפינו שיהיה שינוי התנהגותי.

אבל כנראה החיים עם כאב תמידי השפיעו עליה בכל זאת, וכשהגלוטן ירד, היא פרחה עוד יותר.

העניין הוא, שבמקביל לתהליכי ההחלמה שהגוף עובר עם הורדת הגלוטן מהתפריט,

הנפש עוברת תהליך מקביל, שאולי פחות נראה בעין, אבל משמעותי לא פחות.

*******

התהליך הרגשי התחיל אצלנו, ההורים,

כבר עם העלאת החשד לקיום המחלה, עוד לפני שהילדה עצמה הבינה מה מתבשל סביבה.

זה קצת דרמטי, ובדיעבד גם מוגזם, אבל החוויה היא שהשמים נופלים.

קשה מאד כהורה (גם כשאת אמא דיאטנית ילדים, שהנושא לא זר לה)

להסתכל על הילדה שלך, שנראית אותו דבר כמו רגע לפני האבחון,

ולדעת שיש לה מחלה כרונית

שתלווה אותה לכל החיים,

שתעלה לה את הסיכון לפתח מחלות אחרות,

שתדרוש ממנה לכל החיים התנהלות שונה בעולם

מחלה שעלולה להפריע לה לעשות או לחוות דברים

שתמיד תהפוך אותה ל"חריגה", אחרת

מחלה שמעכשיו גם מחריגה את כולנו, כמשפחה, מהכלל ה"בריא".
*****

התקופה הראשונה היא תקופה המשלבת תפקודיות שיא יחד עם חווית אבל.

השינויים הנדרשים בחיים בולטים, וכל מיני דברים שלא הוטרדנו בהם אף פעם הופכים עניין.

אי אפשר לבשל ולאפות כמו קודם, לצאת כמו קודם לאכל במסעדות, לטיולים בחו"ל.

אין יותר ספונטניות

אין אפשרות "להיטמע" בהמון.

פתאום אני צריכה לדבר עם הגננת לפני הכניסה לגן חדש,

ו"להטריד" אותה כל הזמן בבירורים על מה הילדה אכלה (אלוהים, בחיים לא עשיתי דבר כזה עד הצליאק! למי אכפת מה היא אכלה?)

או מאיזה חברה הם רוכשים את קמח התירס לפשטידות, כי לא כל המאפיות שומרות על הפרדה.

פתאום צריך להסביר להורים באספת ההורים, ולבקש שיעדכנו על כל מזון שהם מביאים לחלוקה.

לדבר כל פעם עם אחד ההורים של החברים לפני שהילדה הולכת אליהם

לברר ועם ההורים של כל ילד שעורך מסיבת יום הולדת מה התפריט ואפילו מה בשקית ההפתעה

צריך לוודא עשר פעמים בכל מסעדה שבאמת המקום "נקי" מגלוטן, ושיש להם מנות "ללא"

ולוודא בכל מלון עם השף אם יש אפשרויות לצליאקי, ואז "לטייל" איתו בחדר אוכל בכל מלון כדי לדעת מה כן אפשר ומה לא.

באסה.

בעיקר אם אתם כמונו, לא מתוכננים, שברור להם שהם יסתדרו בכל מקום, שנהנים מהספונטניות בקבלת החלטות, ביציאה לחופשה.

וגם – שלא אוהבים להרגיש שהם מיצרים בעיה, ומקשים על מי שמזמין אותם לארוחת שישי…

******

אבל אילו רק עניינים טכניים, בסופו של דבר.

העבודה החשובה באמת התחילה במקביל, והיא דורשת הרבה יותר.

זו העבודה של קבלה מלאה של המחלה כחלק מהחיים, והפיכה שלה לסולם צמיחה עבורה, וכן, גם עבורנו.

הצליאק, כמו מחלות כרוניות אחרות, הופך את הילד לחריג. ככה זה.

אי אפשר אחרת.

וזו לאו דווקא בעיה.

לדעתי, ילד חריג יכול להיות אחד משניים, מועצם ומיוחד או נזקק ומסכן.

והקטע הוא, לתפיסתי כמובן,

שהבחירה נמצאת בידיים שלנו, ההורים.

המשך בפרק 12, כאן בבלוג

הפוסט פרק 11 – התמודדות רגשית הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/celiac-11/feed/ 0
פרק 9 – אמא טובה היא אמא מבשלת https://www.oritshemesh.com/part9-blog/ https://www.oritshemesh.com/part9-blog/#respond Wed, 06 Apr 2022 11:05:00 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=578 אחד הדברים שיש לי רגשות אשם עליהם מאז שהתגלה הצליאק אצלנו בבית, הוא אוכל. לא מה שאני אוכלת גם לא מה שהילדים אוכלים בעיקר מה שאני *לא* מבשלת. ובעיקר מה שאני לא מבשלת עבורה. יש כל כך הרבה אפשרויות. להכין טורטיות כוסמת ירוקה, לאפות לחם, פיתות, לחמניות, פשטידות, מאפים, עוגות נחמדות... אבל בסוף אני לוקחת

הפוסט פרק 9 – אמא טובה היא אמא מבשלת הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
אחד הדברים שיש לי רגשות אשם עליהם מאז שהתגלה הצליאק אצלנו בבית, הוא אוכל.

לא מה שאני אוכלת

גם לא מה שהילדים אוכלים

בעיקר מה שאני *לא* מבשלת. ובעיקר מה שאני לא מבשלת עבורה.

יש כל כך הרבה אפשרויות.
להכין טורטיות כוסמת ירוקה, לאפות לחם, פיתות, לחמניות, פשטידות, מאפים, עוגות נחמדות…

אבל בסוף אני לוקחת ביסקוויט ללא גלוטן, שמה עליו גבינה עם פודינג או פשוט מערבבת תערובת של עוגת שוקולד מוכנה ללא גלוטן, שמה מעל מרשמלו ומקרימה בשוקולד.

היא מתה על זה, שלא תבינו לא נכון, אבל אני…מרגישה אימא מזניחה.

לא פחות ולא יותר.

ובכל פעם שמתקשרים מהגן, ואומרים שמחר תהיה יום הולדת ונגמרו לה העוגות,
או שמחר יש מסיבת חג כל שהוא ושהם הכינו לכל הילדים לביבות, סופגניות, מאפה גבינות או מצה ושצריך להביא משהו ללא גלוטן כתחליף, מתכווצת לי הבטן.

אפשר לקנות הכול, נכון.
יש אחלה מאפיות שעושות דברים סופר טובים, יש כל מיני מאפים קפואים, אבל זה בסופו של עניין התחושה – לא מה טעים, אלא כמה אימא השקיעה.

והאימא הזו בתחום האפייה/בישול – לא משקיעה.
יותר….שוקעת.

פה ושם יש לי הבלחות של התלהבות – כמו הבורקס מדפי האורז, או כל מיני אומלטים טעימים, אבל ביום-יום…
ביום יום אין לי זמן, אין לי סבלנות, ובעיקר אני לא מתה על זה. על ההתעסקות במטבח.

כלומר, סבבה להכין משהו, אבל להתחיל לחפש מתכונים, לבדוק, להשוות, ולבלות את שעות הערב המאוחרות שלי בלהכין – זה ממש לא בשבילי.

 

האימהות שלי היא אחרת.

תנו לי לצאת איתם לגינה ולשחק תופסת גובה או מתקנים לוהטים.
אני יותר נהנית.
נראה לי שגם להם זה עדיף, אמא צוחקת בגינה על פני אמא מתוסכלת במטבח.

ועדיין – החיבור הזה בין אהבה ונתינה של אמא  לבין הכנה, בישול ואפיה הוא כל כך חזק,
והוא עוד יותר חזק כשלילדה שלך יש צליאק והיא גם ככה "שונה".

מאיזה זה בא לי? ברור – מהאימא המדהימה שלי.

זו שעמדה ליד הכיריים וטיגנה לי חציל בעובי המדויק,
שרפה את הכבד כדי שיהיה כזה שאסכים לאכול ויהיה לי קצת ברזל באוכל,
שקנתה את הלחם הכי הטרי, העיקר שרק אוכל.
ושעדיין עושה את זה עבורי, עבור האחים שלי וכמובן עבור הנכדים.

אצלה בבית כל האוכל עבר להיות ללא גלוטן, ולילדה יש כל מה שיש לכולם, ויותר מזה.

ואני, אימא שלה? אוספת קופסאות מלאות כל טוב מסבתא….

אוף….

הפוסט פרק 9 – אמא טובה היא אמא מבשלת הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/part9-blog/feed/ 0
שינוי תזונתי בתקופה של חוסר וודאות https://www.oritshemesh.com/covid19-1/ https://www.oritshemesh.com/covid19-1/#respond Mon, 19 Apr 2021 13:22:32 +0000 https://www.oritshemesh.com/?p=417 קיימת נטייה אנושית לקבל החלטות ב"התחלה". תחילת שנה, יום-הולדת, יום ראשון... אבל בחודשים האחרונים, הקורונה הכניסה לחיינו דינמיות שאין לה התחלה ואין לה סוף, דינמיות שיוצרת קודם כל חוסר וודאות. ובחיים של אי הוודאות, שלא ברור מה יקרה עוד רגע, שלא לדבר על עוד שבוע או חודש, הפסקנו לתכנן קדימה ולקבל החלטות. כי באמת, איך

הפוסט שינוי תזונתי בתקופה של חוסר וודאות הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
קיימת נטייה אנושית לקבל החלטות ב"התחלה". תחילת שנה, יום-הולדת, יום ראשון…

אבל בחודשים האחרונים, הקורונה הכניסה לחיינו דינמיות שאין לה התחלה ואין לה סוף, דינמיות שיוצרת קודם כל חוסר וודאות.

ובחיים של אי הוודאות, שלא ברור מה יקרה עוד רגע, שלא לדבר על עוד שבוע או חודש, הפסקנו לתכנן קדימה ולקבל החלטות.

כי באמת, איך אפשר?

 

האמת היא, שגם בלי קורונה, החיים מלאים חוסר וודאות. רק שבשגרה, קל יותר להתעלם מזה.

חוסר הוודאות מדליק את הפחד הכי גדול שלנו – הפחד שאין לנו שליטה על מה שיקרה.

ולצערנו, זה נכון.

תמיד, גם בלי מגיפות כלל עולמיות.

ועדיין, יש הרבה לעשות בתוך חוסר הוודאות הזו. תמיד יש מקום לבחור, ליצור שליטה. גם אם רק "בקטן".

 

במקום לתת לגלים לטלטל אותנו חסרי אונים מפה לשם, אפשר וכדאי ליצר עשיה שתחזק אותנו ותיתן לנו יכולת להתמודד עם מה שלא יבוא.

ובשביל זה חייבים לקבל החלטות.

ההחלטה מייצרת את התנועה לכיוון הרצוי.

אז נכון, לא אוכל להחליט להיות בריאה השנה. גם לא בטוח שאני יכולה להחליט מראש שארד 5 ק"ג.

אני יכולה לנסות, לעשות מה שצריך, אבל התוצאה לא תמיד בשליטתי.

מה שכן, אבל אני יכולה לנקוט בצעדים שיעלו את הסיכוי שלי להתקדם לעבר המטרות שלי.

 

בואו נדבר תכלס.

אני רוצה שהילדים שלי יאכלו בריא, אבל בסופו של עניין אין לי שום שליטה על הפה שלהם.

יש לי שליטה רק עלי, ועל הדוגמא שאני נותנת, ועל הסביבה שאני יוצרת בבית.

אני יכולה לתת כלים, ללמד, ולבנות עבורם תשתית טובה לאכילה בריאה.

כלומר, אני מחליטה על ערך שחשוב לי לחנך ולחיות לפיו ומשם מקבלת החלטות קטנות – שנמצאות בשליטתי המלאה.

 

דוגמא להחלטה כזו יכולה להיות שתיית מים.

שמתי לב שבבית הילדים ואנחנו שותים פחות מים, והחלטתי שאני רוצה ליצור שם שינוי.

מבחינתי, כחלק מאורח חיים בריא, הייתי רוצה שילדיי ישתו בעיקר מים, וכמובן שישתו מספיק.

אז כדי שהם ואני נשתה יותר, הפכתי את המים לאטרקטיביים יותר (ולא, אין לי קסם להפוך מים לקולה)

איך זה עובד?

הוספתי לכלי יפה של מים מלפפון, טיפת לימון ונענע (אפשר גם פלחי תפוז, לימון או אשכולית אדומה, הנועזים יכולים להוסיף  גם ג'ינג'ר).

נוצר קנקן יפה, מעניין, ובכלל חוויה אחרת לשתייה. התוספות נותנות טוויסט ורעננות לטעם, וזה אטרקטיבי.

 

נסו גם אתם, בחרו מה חשוב לכם באמת, החליטו על שינוי קטן ותראו איך החלטה קטנה שלכם, משפיעה על כולם.

 

שתהייה לכולנו שנה טובה, שנה של התקדמות בדרך ליצירת חיים שנהיה גאים בהם.

זה אפשרי.

גם זו החלטה.

 

הפוסט שינוי תזונתי בתקופה של חוסר וודאות הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/covid19-1/feed/ 0
בלוג אישי – פרק 3 https://www.oritshemesh.com/blog3/ https://www.oritshemesh.com/blog3/#respond Tue, 20 Oct 2020 08:32:07 +0000 http://www.oritshemesh.com/?p=262 באותו היום בו הרופאה הודיעה על תוצאות הנוגדנים הלכנו ל...פיצרייה. חלק מהכיף שלנו בימי שלישי זה ללכת לאכול פיצה או פלאפל אחרי החוג שלהם. בעיקרון הם כנראה אוהבים יותר פלאפל, אבל הפיצה מגיעה עם ג'ימבורי צמוד, אז ברורה ההעדפה הראשונית. כך, שכל יום שלישי בדרך לחוג עולה השאלה – פיצה או פלאפל, ולא הופתעתי

הפוסט בלוג אישי – פרק 3 הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
באותו היום בו הרופאה הודיעה על תוצאות הנוגדנים הלכנו ל…פיצרייה.
חלק מהכיף שלנו בימי שלישי זה ללכת לאכול פיצה או פלאפל אחרי החוג שלהם.
בעיקרון הם כנראה אוהבים יותר פלאפל, אבל הפיצה מגיעה עם ג'ימבורי צמוד, אז ברורה ההעדפה הראשונית.
כך, שכל יום שלישי בדרך לחוג עולה השאלה – פיצה או פלאפל, ולא הופתעתי שהם העדיפו באותו יום שלישי, פיצה.
רק שהפעם היה לי קצת קשה. מצד אחד נורא רציתי לתת לה פיצה. שתאכל, שתהנה. מי יודע עד כמה עוד תהיה לה הזכות ליהנות באמת, בשקט, בלי דרמות, מפשוט לאכול בחוץ כמו כולם? ומצד שני, מה אני, אמא שלה, שאמורה להגן עליה, נותנת לה לאכול פיצה, שנייה אחרי שהיא אובחנה עם נוגדנים לגלוטן?
איזה אימא דפוקה!
אז ניסית לשכנע לפלאפל, (לא שזה באמת משנה, כן, אני יודעת) אבל לא הצליח לי. והלכנו לפיצה.
וישבתי שם מול שניהם, צוחקת איתם, ומדי פעם גם דומעת, וכל הזמן מחפשת אם במקרה יש להם גם פיצה ללא גלוטן בתפריט. רק כדי לדעת שנוכל להמשיך לבוא לכאן גם אחר כך. לא כי יש לי כזו סימפתיה לפיצרייה, אלא כי משהו חזק בתוכי רצה כל כך להיאחז בשגרה, בידוע, באהוב.
ובאמצע המשולש השני, היא הפסיקה, אמרה שכואבת לה הבטן וביקשה מהר לשירותים…
ואחיה בעקבותיה. גם לו מציקה הבטן, גם הוא צריך לשירותים.
אוי…
ואם גם לו יש צליאק? הוא רזה, הוא נמוך יחסית (אז מה אם אני נמוכה? אבא שלו גבוה!) ובמפגש האחרון עם הרופאה היא אמרה להביא אותו שוב למעקב גדילה, כי הוא שבר קצת את עקומות הגדילה למטה.
בעצם הוא נראה הרבה יותר צליאק מאשר היא….מה אם גם לו יש?

הפוסט בלוג אישי – פרק 3 הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

]]>
https://www.oritshemesh.com/blog3/feed/ 0