מפגש של חברים או משפחה לאירוע של "על האש" אינו סתם מפגש לארוחת ערב או צהרים, זה אירוע.
מדובר ביום מלא שעיקרו סביב מה שמתרחש על הגחלים (בין אם אמיתיות או חשמליות).

ולכולם יש אותו סדר:

נקניקיות וכנפיים קודם, כדי שהילדים יאכלו כבר

ואז הבשר ה"קל" חזה, פרגיות, שיפודים, לבבות

ובסוף הסטייקים

ועל השולחן תמיד מגוון עצום של סלטים, חומוס, טחינה, ולצידם נוספו בשנים האחרונות מנות צמחוניות וטבעוניות
וכמובן תוספות של פיתות, צ'יפס (הילדים כמובן, הם הסיבה הרשמית, אבל לא ראיתי מבוגר שזה מנה ממנו לטעום), תפוחי אדמה, אורז, תירס…

ואז,

אחרי שכולם כבר פתחו כפתור, שחררו את החגורה,

שתו הרבה יותר מדי

והתעייפו ממש

יוצאים הקינוחים – גלידה כזו או אחרת, עוגות, פיצוחים, פירות

ומי מסוגל להתנגד להם בשלב זה?

ושוב נגיע הביתה מטושטשים משובע ואלכוהול, ונתעורר בבוקר עם צרבת.

שלא לדבר על תחושת התשישות שמלווה את הגוף אחרי יום שבו הוא אכל כל כך הרבה
(ולא חשוב אם הוא התאמן קודם או לא)

*****

תסריט מוכר?

אם כן, ואם מתחשק לכם לביים לעצמם תסריט חדש, הינה לכם שלושה טיפים חשובים שיסייעו לכם בכך :

הטיפ הראשון

הטיפ הראשון הפשוט יחסית, אבל הוא סוד שידוע רק למעטים :)

הידעתם שאפשר להכין גם ירקות על האש??

כן, לצד אותן מנות ראשונות של נקניקיות וכנפיים הניחו על האש גם שיפודי ירקות, חצילים, עגבניות, פלפלים, בצלים וגמבות.
יוצא אש!

הטיפ השני

הטיפ השני דורש תרגול, אבל הופך קל יותר ככל שתתאמנו בו – והוא לתכנן.
כן, תתכננו.

תתכננו מראש מה תאכלו, מה לא תאכלו ואפילו כמה.

אל תסמכו על תחושת השובע כמי שתעזור לכם לעצור.
ביננו, אתם לא אוכלים כי אתם רעבים, אתם אוכלים כי כיף לכם עם כולם, וכי כולם אוכלים.

אז תתכננו – אפשר להחליט שאתם "רק על הבשר" או שאתם מחכים לסטייקים,
או שאתם קובעים מראש כמה ואיך אתם אוכלים ולא חורגים מהכמות.
תתכננו משהו, לא חשוב מה, העיקר שהוא ייצר לכם הגבלה מסוימת על האכילה ויסייע לכם לצאת מהאוטומט.

אחרי שהחלטתם מה תוכנית העבודה שלכם, ספרו עליה למישהו.
כשאנחנו מחליטים לבד עם עצמנו מה לעשות, קל לנו "לשכוח", אבל כשאומרים לאדם אחר, לא נעים לפשל, ויש סיכוי גדול יותר שגם תעמדו בהחלטה שלהם.

הטיפ השלישי

אכלתם את מה שתכננתם אבל האירוע לא מסתיים?

זוזו הצידה מהאוכל. שבו רחוק, שחקו כדורגל עם הילדים, קחו את עצמכם ואת בן/בת הזוג או את אחד הילדים לסיבוב. ברגע שתעשו הפסקה תרגישו כמה אתם שבעים.

ותזכרו – אם תצליחו, נהדר. ואם לא? רגשות אשמה לא מרזים, וותרו עליהם

חג עצמאות שמח!

פירות יער הוא שם כללי לקבוצה של פירות קטנים, בעלי מספר גרעינים וטעם מרוכז ועוצמתי.
הם כוללים את הפטל האדום והשחור, האוכמניות הכחולות, תותי עץ, חמוציות, פיטנגו ודומדמניות.

לא פשוט לגדל ולא פשוט לשווק את פירות היער.
הם מושפעים מאד ממזג האוויר, ולכן לא צומחים בכל מקום – אבל, אם תהייתם, הם לא גדלים רק ביער…

פטל, למשל, זקוק לחורף קר מאד כדי לתת הרבה פירות.
לעומתו פיטנגו (גם הוא חלק מפירות היער!) זקוק לחורף חמים.

מה הערך? פירות יער וערך תזונתי

פירות היער מכילים מגוון רחב של נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים), ויטמינים ומינרלים, אבל כדי לזכות בהם צריך לאכול אותם בצורתם הטרייה או הקפואה – לא המיובשת.

כאשר מיבשים פירות יער, מוספים להם חומרי שימור וגופרית שהינה חומר מסוכן בריאותית.
יבוש אורגני יכול להיות נקי מתוספים, אבל תבדקו, לא תמיד אורגני זה באמת תו איכות.

נוגד חמצון חיוני שנפוץ בכל סוגי פירות היער (וגם בענבים) נקרא אנתוציאנין.
תפקידו בצמח הוא הגנה מפני קרינת השמש, והוא זה שמקנה לחלקים שונים בצמח את צבעם האדום או הסגול.
עבור בני האדם האנתוציאנין משמש כמגן חזק מפני תהליכי חמצון,
ונמצא גם שיש לו תפקיד במניעה של מחלות לב, והאטה של תהליכי הזדקנות.

מרכיב בריא נוסף שנמצא בפירות היער, וכן ברימונים ואגוזים נקרא חומצה אלגית.
במחקרים בבעלי חיים, צריכת חומצה אלגית נמצאה כמפחיתה גומרים מסוימים של דלקות,
כולל כאלה הקשורים למחלת קרוהן (דלקת המעי).
כמו כן, מחקרים מצאו כי יש לה השפעה אנטי סרטנית על מערכת העיכול.

לאחרונה נעשים מחקרים הבוחנים את הקשר בין צריכת פטל לבין הפחתת הסיכון להשמנת יתר, בזכות ה-ראוזמין (Rheosmin) שהוא מכיל.

יתרון נוסף – פירות יער יכולים לסייע במניעת צרבת.
נכון הם חמצמצים, אבל הם מסייעים באיזון החומציות בקיבה. נסו, מה כבר יכול להיות?

אז שנייה לפני שהעונה נגמרת, לכו לקטוף או לקנות פירות יער

תוכלו להוסיף אותם ליוגורט, לשיק, או סתם לנשנש כחטיף בין הארוחות.

100 ג' פירות יער נותנים פחות מ-60 קל', ויחסית לפירות אחרים הם לא מעלים את הסוכר בדם בצורה חדה.

בתאבון!