אם הייתי שואלת אתכם, מה הכלי הכי חשוב כדי להצליח בתהליכי דיאטה ושינוי תזונתי, מה הייתם אומרים? תפריט? דיאטנית? זמן? פניות? זמינות של אוכל מתאים? כל זה באמת נכון, אבל הכלי החשוב ביותר שונה, והוא בכלל לא קשור לאוכל אלא לכל מטרה שתרצו להשיג. וזהו המיקוד. סיפור קטן 2 דקות לתוך השיעור המדריכה נכנסת
אחת השאיפות הגדולות שלנו, בטח בסופו של החופש הגדול, היא "לחזור לשגרה". ויש בה ריגוש, בדיוק כמו בשאיפה לחזור למשקל של לפני ההיריון/מרתון או לחזור לכושר של לפני הפציעה או של "לפני שהגיעו הילדים". העניין הוא שכל סיפור ה"לחזור" הוא... איך אגיד את זה יפה? סיפור נדמה לנו שה-"געגוע" לעבר יגרום לנו למוטיבציה אבל הגעגוע,
"לפעמים לא לעשות הכי חזק, זה הכי קשה..." והפעם, פנינה מפיו של מדריך היוגה שלי :) להצליח להרים את הרגל עד קו המותן, לשמור על האגן מאוזן, לא למעלה מדי, לא למטה מדי. לא לנסות להרים הכי גבוה. ולהישאר. להחזיק את האיזון ולא את נקודת המקסימום. להסכים לגוף להיות במקום שהוא יכול היום, ולא
מפגש של חברים או משפחה לאירוע של "על האש" אינו סתם מפגש לארוחת ערב או צהרים, זה אירוע. מדובר ביום מלא שעיקרו סביב מה שמתרחש על הגחלים (בין אם אמיתיות או חשמליות). ולכולם יש אותו סדר: נקניקיות וכנפיים קודם, כדי שהילדים יאכלו כבר ואז הבשר ה"קל" חזה, פרגיות, שיפודים, לבבות ובסוף הסטייקים ועל השולחן
בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי. חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת. היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה. "לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו" והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי
"הבת שלי ירדה מאד יפה במשקל. היא מתאמנת בחדר כושר והמאמן שלה נותן לה תפריט, אבל לאחרונה יש לה כאבי בטן באופן קבוע, והרופא ביקש שהיא תראה דיאטנית" כשהיא מגיעה היא נראית טוב, אתם יודעים, נערה מתוקה, לא רזה מדי, מטופחת, עם חולצת הבטן הקצרה והמכנסיים הגבוהים והצמודים, כמו כל בנות גילה. היא מספרת
האם אפשר להתחיל מהתחלה? בחלק הקודם דיברנו על כך שהשיטות שמדברות על "ניקוי הרעלים" בגוף משווקות לנו על ידי מכירה של צורת מחשבה שעל פניו נראית הגיונית, אבל בפועל, אין לה בסיס מציאותי ופיזיולוגי. אחת הסיבות שאין צורך לנקות רעלים דרך דיאטה, היא שבאופן טבעי, לכל אדם יש מנגנוני ניקוי רעלים מובנים, מולדים. לראשון
יש משהו בפסח, עם הניקיונות והסדר שהוא מביא, דו-משמעית, שגורם לרבים מאיתנו לראות בו התחלה חדשה, נקיה, קצת כמו תחילת שנה. גם מזג האויר מתחמם, והשמש, והבגדים הקצרים מביאים איתם אנרגיות חדשות ומוטיבציה חדשה. אבל האם באמת אפשר לנקות הכול ולהשאיר מאחור את מה שהיה? ויותר מזה - האם כדאי? בקליניקה אני רואה את הביטוי
"לאכול אחרי האימון בערב? אבל אני מסיים ב-22:00..." "לא עדיף להפסיק לאכול ב-18:00? " "בדיאטה הקודמת שלי, הפסקתי לאכול מוקדם וירדתי מלא במשקל" "אם אני לא אוכלת בערב, אני קמה רזה ועם בטן שטוחה" נשמע לכם מוכר? אני שומעת את המשפטים האלו המון בקליניקה, אפשר להגיד שאפילו באופן יומי... אז האם לשעת האכילה יש משמעות?
מי המשפיע העיקרי על החלטות התזונתיות שלכם? ההורים שלכם? חברים? רופא? המדיה החברתית? מאמן הכושר שלכם? הסלב התורן שאתם עוקבים אחריו? דיאטנית קלינית? עצוב לשמוע אבל אם חשובה לכם התזונה, יש סיכוי גבוה שאתם מקשיבים לאנשים הלא נכונים... מחקרים מראים כי אנשים מאמצים המלצות תזונה מאנשים ש... נראים טוב, שמשווקים היטב, שמוכרים להם
