בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי. חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת. היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה. "לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו" והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי

"הבת שלי ירדה מאד יפה במשקל. היא מתאמנת בחדר כושר והמאמן שלה נותן לה תפריט, אבל לאחרונה יש לה כאבי בטן באופן קבוע, והרופא ביקש שהיא תראה דיאטנית" כשהיא מגיעה היא נראית טוב, אתם יודעים, נערה מתוקה, לא רזה מדי, מטופחת, עם חולצת הבטן הקצרה והמכנסיים הגבוהים והצמודים, כמו כל בנות גילה. היא מספרת

מה הרגש שהכי מקשה על ילדים להיות במיטבם? רחמים האם אתם מסתכלים על הילד או הילדה שלכם ומרחמים עליהם? על החיים הקשים שיהיו להם אם הם לא ירזו הקושי שתמיד יהיה להם מול אוכל חוסר הקבלה שלהם בחברה האם אתם כבר יודעים איך הם יתבגרו, ואיזה זוגיות תהיה להם ואיך ידחו אותם בצבא ובראיונות

כמה פעמים אנחנו אוכלים כי...סתם? בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו - אכילה משעמום אבל מה אצלנו, המבוגרים? מתברר שזה בדיוק אותו דבר העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים, ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד. התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא

מה היית אומרת לילד שאובחן עכשיו עם צליאק, וממש מבואס מזה? היא שתקה הרבה יותר זמן ממה שציפיתי חשבתי שהיא תגיד משהו סגנון "זה לא נורא" או "יש הכל, ומלא תחליפים" אבל היא שתקה. ואז אמרה – הייתי רוצה שיהיה עוד מישהו במשפחה עם צליאק.... ***** קשה להיות חריג כמה שננסה לעטוף את זה

הילדה אובחנה עם צליאק כשהיא רק בת 4 היו לה כאבי בטן לאורך תקופה ממושכת שנעלמו ברגע שקיבלנו את האבחון הסופי והורדנו לגמרי את הגלוטן מהתפריט שלה. הגננת ראתה מיד את השינוי, וזה היה מפתיע היא לא התלוננה על כאבים, למרות שהם נכחו, התפתחה יפה, והייתה חברותית, מצחיקה ואכלנית טובה, אז לא ציפינו שיהיה

להגדיל מה כן לעשות, ובגדול, כשהילד או הילדה שלכם רוצים להתחיל שינוי תזונתי? (או דיאטה, כמו שהם והרבה אחרים, קוראים לזה.) אחרי שבכתבה הקודמת דיברתי על צמצום (צמצום ציפיות, צמצום התערבות) בואו נדבר על הרחבה והגדלה. הרכיב הכי חשוב שאנחנו יכולים לצייד בו את הילד שלנו - לפני שהוא מתחיל תהליך שינוי כלשהו, על

להנמיך ולזוז. אילו שתי בקשות, לא פשוטות, שאני מבקשת מההורים שמגיעים עם ילדים לתהליכי שינוי תזונתי וירידה במשקל. הילדים שמגיעים עושים ברוב המקרים קולות רמים של מוטיבציה. ויש להם מוטיבציה, והם באמת מאד רוצים. אבל, זה קשה להם. מאד!!!! קשה לווסת את האכילה כשרעבים קשה להגיד לא לממתקים אצל חברים קשה לעמוד מול שולחן