ארכיון הורים - אורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

"הבת שלי חייבת לרזות"

Admin — Tue, 04 Apr 2023 15:14:16 +0000

בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי.

חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת.

היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט

כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה.

"לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו"

והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי שבוע.

והילדה יורדת, ועולה, ויורדת, ועולה

ומשהו נראה לי לא תקין.

תנו לה לבוא לבד, אני מבקשת.

ואז זה קורה.

בפגישה השנייה של שתינו לבד הדמעות משתחררות.

כולם מעירים לה, כל הזמן. מתמיד.

גם סבתא. בעצם, בעיקר סבתא,

וגם אמא.

והיא באמת מנסה, אבל זה לא פשוט לה. והאמת נמאס לה.

היא מזהה את המבט בלי המילים,

את האיסורים שהם רק עליה ולא על הרזים ממנה בבית

את האכזבה של כולם מהמשקל שלה. ממנה.

והאמת שבסדר לה. ככה. בדיוק ככה.

היא חכמה, ומצליחה, ויש לה מלא חברים ועיסוקים

ורק בבית…בבית היא מתחבאת רוב הזמן בחדר שלה.

אוכלת לבד, נמנעת מקשר עין בארוחות המשפחתיות.

לא צריך, אני אומרת לה. את לא חייבת לרזות.

את עושה ספורט, אוכלת בריא, גם אם לא תהיי רזה, בריאותית זה בסדר

פעם, אם את תרצי, אני בטוחה שתצליחי

כרגע, אם הם רוצים בשבילך, ואת לא רוצה בשבילם,

זה אבוד.

שלוש שנים חולפות, והיא חוזרת.

במדים, עם הדרגות.
באותו משקל, אבל עם חיוך.

היא כבר קצינה, גרה מחוץ לבית

אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי היא מצליחה לדבר עליהם בלי דמעות.

עכשיו היא רוצה.

ועכשיו, היא גם תצליח.

******

הכוונות הטובות שלנו יכולות לגרום לנזק.

נזק שלא יהיה קל לתקן.

נזק גדול יותר מכל תועלת שאולי נצליח לעשות.

אבל אנחנו כן יכולים לעזור, ברגע שהם מבקשים עזרה.

******

יש לכם ילד/ה שמתעסק יותר מדי עם אוכל, מראה, ספורט ומתחיל להראות לכם שזה אולי הזמן להתערב, או שילד/ה שמבקשים עזרה?
זה הזמן.

הציעו להם להגיע לתהליך קצר וממוקד שבו יקבלו את כל הידע הנדרש והכלים כדי לעשות את זה טוב

לכל הפרטים צרו קשר

הפוסט "הבת שלי חייבת לרזות" הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

הפרעת האכילה החדשה

Admin — Tue, 04 Apr 2023 14:55:31 +0000

"הבת שלי ירדה מאד יפה במשקל.
היא מתאמנת בחדר כושר והמאמן שלה נותן לה תפריט, אבל לאחרונה יש לה כאבי בטן באופן קבוע,
והרופא ביקש שהיא תראה דיאטנית"

כשהיא מגיעה היא נראית טוב,
אתם יודעים, נערה מתוקה, לא רזה מדי, מטופחת, עם חולצת הבטן הקצרה והמכנסיים הגבוהים והצמודים,
כמו כל בנות גילה.

היא מספרת על כאבי בטן קבועים.

היא כבר ירדה מעל ל-10 ק"ג,
אבל אחוזי השומן שלה עדין לא נמוכים מספיק, והיא רוצה להיות חטובה יותר.
ריבועים אם אפשר, והרווח הזה בין הירכיים.

בדיקות הדם תקינות, ספורט היא עושה כבר שנה, 4-5 פעמים בשבוע, בלי לוותר.
אם כואבת לה הבטן היא עושה לאט יותר.

על בית הספר היא דווקא מוותרת כשממש כואב לה. ממילא היא תלמידה טובה.

כבר כמה חודשים שהיא לא אוכלת כבר פחמימות, כי המאמן שלה לא אוכל,

וגם שאר החבר'ה מהמכון.

וגם לא בשר, אף פעם היא לא אהבה, זה לא טעים לה ומכביד לה על העיכול. מוצרי חלב היא מצמצמת
כי הם עושים כאבי בטן,

ועכשיו גם יש המון ירקות שעושים לה בלגן בבטן, אז גם מהם היא נמנעת.

מה כן? יוגורט לפעמים או פירות, לפעמים ביצה או דגים, בעיקר טונה.

אה, גם ממתקים אבל זה נדיר, כי כשהיא נוגעת קשה לה לעצור.

על שוקולד היא לא משתלטת, וחטיפים קשה לה להפסיק כשהיא מתחילה.

אז בעיקרון היא לא אוכלת דברים כאלו.

ומחזור? יש, אבל לא סדיר.

לא, היא לא זוכרת מתי פעם אחרונה, לא עוקבת.

ובעצם היא באה כדי שאגיד לאמא שלה שמותר לה לקחת אבקות חלבון וחטיפי חלבון. כולם בחדר הכושר מביאים ושותים אחרי אימון, והיא צריכה גם כדי לבנות שרירים.

*****

זה לא סיפור נדיר

בספירה מהירה יש לי כיום בקליניקה 5 בנים ובנות עם סיפורים דומים מאד.

ולמרות שזה לא נראה במבט ראשון, יש לבני הנוער האלו בעיה קשה הרבה יותר מאשר כאב בטן, או ראש, או גזים או עצירות או כמה אחוזי שומן שהם רוצים עוד להוריד.

מה שיש להם זה דימוי גוף נמוך, עיסוק אובססיבי באכילה ובמראה, ופגיעה משמעותית בבריאות, ביחסים שלהם עם אוכל ועם משקל.

כאבי הבטן, הראש, העייפות, החולשה, התקפי המתוק שאינם נשלטים, בניית השריר לא מספקת ולא מותאמת לכמות האימונים שהן עושות, כל אילו ואחרים הם התוצאה של אכילה לא נכונה.

ברגע שבני נוער אוכלים לא מספיק ביחס למה שהם צריכים ובמגוון שדרוש להם על מנת לספק את צרכי הגוף הגדל, מתרחשת פגיעה רב מערכתית – במערכת העיכול, בוויסות מנגנוני רעב ושובע, ביכולת הריכוז, בוויסות מצבי רוח (לא שהם באמת יודעים לעשות את הוויסות הזה גם ככה בגיל ההתבגרות…) ובעקבותיהם פגיעה בגדילה, בהתפתחות המינית ובפוריות.

והתפקיד שלכם הוא לעלות על זה כמה שיותר מהר.

כך תוכלו להציל אותם מנזקים שעלולים להיות גם בלתי הפיכים.

*******

מזמינה אתכם להציע לילד/ה שלכם תהליך מרוכז, קצר וייחודי להתאמה אישית של תזונה.

לפרטים מלאים, צרו קשר

הפוסט הפרעת האכילה החדשה הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

אל תרחמו עלי

Admin — Thu, 26 Jan 2023 10:16:04 +0000

מה הרגש שהכי מקשה על ילדים להיות במיטבם? רחמים

האם אתם מסתכלים על הילד או הילדה שלכם ומרחמים עליהם?

על החיים הקשים שיהיו להם אם הם לא ירזו

הקושי שתמיד יהיה להם מול אוכל

חוסר הקבלה שלהם בחברה

האם אתם כבר יודעים איך הם יתבגרו, ואיזה זוגיות תהיה להם ואיך ידחו אותם בצבא ובראיונות עבודה אם הם לא ירדו במשקל?

עצרו

רחמים זה רגש מחליש

הוא בעצם משדר לילד – אני לא סומך עליך

אתה לא מסוגל להתמודד

אתה לא מספיק בסדר כפי שאתה

אין לך סיכוי בעולם הזה אם לא… תרזה

וזה הרי לא נכון

אם נהיה כנים עם עצמנו, רזון לא מבטיח הצלחה

רזון לא מבטיח שהם יהיו אהובים או שיהיו להם חיים טובים וקלים

מה שכן בטוח

זה שאם הם יחשבו שכדי שיאהבו אותם הם צריכים להיות רזים

ושאי אפשר לאהוב אותם אם הם שמנים

הם יגדלו לשנאה עצמית ולתחושה שהם לא ראויים כפי שהם

וכפועל יוצא מזה, מה הסיכוי שיהיו להם חיים טובים?

****

אז מה לעשות?

אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להפריד בין מי שאתם ומה שחוויתם כילדים, לבין מה שקורה לילדים שלכם,

או אם נדמה לכם שאם הילד שלכם בעודף משקל זה פאק שלכם, ולכן עליכם "לתקן"

או אם קשה לי להפריד בין הערך שלי כאמא למה שהילדה שלי עושה או אוכלת, ובין מי שהייתי כילדה, לבין מה שהילד שלי חווה,

זה הזמן להתחיל לטפל ב…עצמי.

אם יש לך חוויה לא פתורה עם אוכל, שעדיין פועמת ומנהלת אותך מול האוכל ומול הילדים שלך,

אני מזמינה אותך לעשות תהליך אישי איתי, תהליך שיעזור גם לך וגם לילדים שלך לחיות בשלום עם אוכל ועם הגוף.

אני במרחק הודעה או שיחת טלפון 0544998510

הפוסט אל תרחמו עלי הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

אכילה רגשית – שעמום

Admin — Thu, 26 Jan 2023 09:50:37 +0000

כמה פעמים אנחנו אוכלים כי…סתם?

בילדים שלנו מאד בולטת לנו ההתנהגות הזו – אכילה משעמום

אבל מה אצלנו, המבוגרים?

מתברר שזה בדיוק אותו דבר

העניין הוא שבמקרים רבים אנחנו פונים לאוכל

כי אנחנו, ילדים ומבוגרים, בורחים מרגש לא נעים,

ושעמום, אם כל החיים עסוקים בלברוח ממנו, הופך להיות רגש מפחיד.

התופעה הזו אינה חדשה, אבל היא מחריפה כי היום שעמום הוא (תחזיקו חזק) חוויה נדירה.

בכף ידינו נמצאים ברגע נתון מיליוני אפשרויות העסקה

או בריחה מעצמנו

בין אם שיטוט סתמי ברשת או קריאה בספר און-ליין

וכך ה"סכנה" שנהיה רגע לבד עם מחשבותינו הופכת מאיימת אף יותר

ואז, ברגע שמיצינו את אופציית הבריחה לטלפון,

או שהם עשו לנו תחושה לא טובה ביחס לעצמנו

(מה שקורה הרבה יותר מדי ולהרבה יותר מדי אנשים)

אנחנו חוזרים לדבר שעושה לנו נעים – לאוכל.

העניין הוא שהפחד משעמום, כמו כל פחד, גדל ככל שבורחים ממנו

מחקרים מראים כי כאשר שמים אנשים לבד, בלי טלפון הם "סובלים" משמעותית פחות

ממה שהם העריכו שיקרה

בחיים האמתיים, אף אחד לא מכריח אותנו לשבת לבד בשקט

להפך, דוחפים אותנו לעשייה

ולכן אנחנו לא באמת מתאמנים בזה – ואולי כדאי

מחקרים אחרים מראים שזמן שעמום קריטי להתפתחות היצירתיות, לעיבוד מידע, ליצירת רעיונות חדשים.

קבלו תרגיל לימים הקרובים –

אם נמאס לך לאכל משעמום ויש לך חשק להתעמת עם הרגש הלא נוח של שעמום

בפעם הבאה שאתם פותחים מקרר, תשאלו את עצמכם – מה אני מחפשת פה בכלל?

אם התשובה היא עניין, אתם במקום הלא נכון…

סגרו את המקרר, בלי לקחת כלום

תנשמו ותסתכלו מסביב

בטוחה שתמצאו משהו מעניין אחר

בתמונה – רגע של שעמום, שהתחבר לי לספר מעולה שקראתי על פיגועי ה-11.9

יצא יותר טוב מלאכול שוקולד, אני חושבת

הפוסט אכילה רגשית – שעמום הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

פרק 12 – התפקיד ההורי

Admin — Sat, 17 Sep 2022 10:45:54 +0000

מה היית אומרת לילד שאובחן עכשיו עם צליאק, וממש מבואס מזה?

היא שתקה

הרבה יותר זמן ממה שציפיתי

חשבתי שהיא תגיד משהו סגנון "זה לא נורא" או "יש הכל, ומלא תחליפים"

אבל היא שתקה.

ואז אמרה – הייתי רוצה שיהיה עוד מישהו במשפחה עם צליאק….

*****

קשה להיות חריג

כמה שננסה לעטוף את זה בנצנצים, זה לא ישנה את המהות הכי בסיסית שלנו כבני אדם, להרגיש שייכים, להיות חלק מקבוצה.

בהתחלה, עם האבחון, היא ראתה את הצליאק כייחודיות מגניבה וכייפית,
שגרמה לה להיות אחרת במשמעות הטובה של המילה, ולזכות בתשומת לב.

אבל ככל שהיא גדלה אני רואה שינוי. נדמה, שהיא חווה יותר ויותר את הייחודיות
הזו כשונות שמפריעה ופוגעת ביכולת שלה להיות כמו כולם, להשתלב, וקצת קשה לה עם תשומת הלב שהיא זוכה לה סביב הצליאק.

זה חלק מההתבגרות וחלק מהעלייה בחשיפה שלה לעולם.

לא נצפה באמת מילד או מאדם בוגר לשמוח מזה שהוא לא יכול לאכל כל דבר בחוץ,
או תמיד צריך לשאול ולברר מה יש במה שמגישים באירוע שהוא הולך אליו. זה לא באמת תקין.

*****

כשהייתי בתיכון, הייתה לי חברה עם צליאק.

אני לא זוכרת שום התעסקות בעניין, שום דיבור, שום דבר.
היא הייתה בצופים, יצאה למחנות, וכנראה הביאה איתה אוכל.
בעיקר אני זוכרת אותה אוכלת פריכיות וקורנפלקס.
אבל אני לא זוכרת שזה היה עניין.

אוכל בכלל היה פחות עניין אז, לפני 30 שנה.

היום, אוכל הוא לא סתם עניין, הוא עניין מרכזי, גם אצלנו המבוגרים וגם אצל הילדים.

ילדים אוכלים ביחד הרבה יותר מאי פעם – במסגרות או אחר הצהריים, ואי אפשר להתעלם ממי ששונה.

יש המון מגוון, המון אירועים שמכילים אוכל, ומסיבת יום הולדת זה כבר לא רק במבה, עוגה ופיתות עם חומוס.

עם העלייה בהיצע יש גם עלייה בחוויית החסך והחסר.

וזה נכון למי שצליאקי, למי שאלרגי וגם למי שצריך לשמור קצת יותר על מה שהוא מכניס לפה…

******

במשך יותר מ-20 שנה אני עובדת עם ילדים בריאים וחולים,
עם מחלות אנדוקרינולוגיות, כמו סכרת, ועם עודף משקל ועם דרישות תזונתיות ייחודיות.
ותמיד, תמיד מתחת לוויתורים שנדרשים יושב כאב אחד – למה אני שונה מכולם?

בשנים האחרונות אני גם לומדת הדרכת הורים.
הבנתי שלא חשוב כמה הילד ירצה להיות בסדר, להשתנות, להתאים את התזונה שלו להלצות הרופא או לדרישות המאמן,
הוא חייב אותנו, ההורים כדי להצליח.

והעבודה שלנו קשה יותר ממה שנדמה, אבל גם פשוטה יותר.
היא לא דורשת מאתנו להעלות על בריקדות ולהילחם,
ולא מחייבת אותנו לריב עם אף אחד בשם הילד שלנו, כדי שלא יפגע ולא ייעלב ולא ירגיש בודד.

היא דורשת מאתנו אנרגיות אחרות לגמרי –

להאמין בכוחות של הילדים שלנו להתמודד, ולא לרחם עליהם.

להכיר תודה על כל מי שנותן יד ביצירת חווית שייכות לילד, בין אם זה הגננת, המורה, חברים או סבתא.

זה לא טריוויאלי ואף אחד לא חייב כלום לא לנו ולא לילד.

והרבה אמפתיה – זה אמנם רק אוכל, אבל זה באמת מבאס להיות הילד שלא יכול לאכול.

אל תנסו להקטין להם את הכאב, הוא טבעי ונורמלי.

אבל גם אל תנסו לפתור להם אותו. הם מספיק חזקים כדי לא להתמוטט ממנו.

וגם אתם.

*****

זה חלק ממה שאני גם עושה בקליניקה בעבודה עם ילדים ובני נוער. דרך עבודה ישירה איתם ודרך הדרכות הורים.

מוזמנים ליצור קשר כדי לבדוק התאמה לתהליך

הפוסט פרק 12 – התפקיד ההורי הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

פרק 11 – התמודדות רגשית

Admin — Sat, 17 Sep 2022 10:00:26 +0000

הילדה אובחנה עם צליאק כשהיא רק בת 4

היו לה כאבי בטן לאורך תקופה ממושכת

שנעלמו ברגע שקיבלנו את האבחון הסופי והורדנו לגמרי את הגלוטן מהתפריט שלה.

הגננת ראתה מיד את השינוי,

וזה היה מפתיע

היא לא התלוננה על כאבים, למרות שהם נכחו,

התפתחה יפה, והייתה חברותית, מצחיקה ואכלנית טובה, אז לא ציפינו שיהיה שינוי התנהגותי.

אבל כנראה החיים עם כאב תמידי השפיעו עליה בכל זאת, וכשהגלוטן ירד, היא פרחה עוד יותר.

העניין הוא, שבמקביל לתהליכי ההחלמה שהגוף עובר עם הורדת הגלוטן מהתפריט,

הנפש עוברת תהליך מקביל, שאולי פחות נראה בעין, אבל משמעותי לא פחות.

*******

התהליך הרגשי התחיל אצלנו, ההורים,

כבר עם העלאת החשד לקיום המחלה, עוד לפני שהילדה עצמה הבינה מה מתבשל סביבה.

זה קצת דרמטי, ובדיעבד גם מוגזם, אבל החוויה היא שהשמים נופלים.

קשה מאד כהורה (גם כשאת אמא דיאטנית ילדים, שהנושא לא זר לה)

להסתכל על הילדה שלך, שנראית אותו דבר כמו רגע לפני האבחון,

ולדעת שיש לה מחלה כרונית

שתלווה אותה לכל החיים,

שתעלה לה את הסיכון לפתח מחלות אחרות,

שתדרוש ממנה לכל החיים התנהלות שונה בעולם

מחלה שעלולה להפריע לה לעשות או לחוות דברים

שתמיד תהפוך אותה ל"חריגה", אחרת

מחלה שמעכשיו גם מחריגה את כולנו, כמשפחה, מהכלל ה"בריא".

*****

התקופה הראשונה היא תקופה המשלבת תפקודיות שיא יחד עם חווית אבל.

השינויים הנדרשים בחיים בולטים, וכל מיני דברים שלא הוטרדנו בהם אף פעם הופכים עניין.

אי אפשר לבשל ולאפות כמו קודם, לצאת כמו קודם לאכל במסעדות, לטיולים בחו"ל.

אין יותר ספונטניות

אין אפשרות "להיטמע" בהמון.

פתאום אני צריכה לדבר עם הגננת לפני הכניסה לגן חדש,

ו"להטריד" אותה כל הזמן בבירורים על מה הילדה אכלה (אלוהים, בחיים לא עשיתי דבר כזה עד הצליאק! למי אכפת מה היא אכלה?)

או מאיזה חברה הם רוכשים את קמח התירס לפשטידות, כי לא כל המאפיות שומרות על הפרדה.

פתאום צריך להסביר להורים באספת ההורים, ולבקש שיעדכנו על כל מזון שהם מביאים לחלוקה.

לדבר כל פעם עם אחד ההורים של החברים לפני שהילדה הולכת אליהם

לברר ועם ההורים של כל ילד שעורך מסיבת יום הולדת מה התפריט ואפילו מה בשקית ההפתעה

צריך לוודא עשר פעמים בכל מסעדה שבאמת המקום "נקי" מגלוטן, ושיש להם מנות "ללא"

ולוודא בכל מלון עם השף אם יש אפשרויות לצליאקי, ואז "לטייל" איתו בחדר אוכל בכל מלון כדי לדעת מה כן אפשר ומה לא.

באסה.

בעיקר אם אתם כמונו, לא מתוכננים, שברור להם שהם יסתדרו בכל מקום, שנהנים מהספונטניות בקבלת החלטות, ביציאה לחופשה.

וגם – שלא אוהבים להרגיש שהם מיצרים בעיה, ומקשים על מי שמזמין אותם לארוחת שישי…

******

אבל אילו רק עניינים טכניים, בסופו של דבר.

העבודה החשובה באמת התחילה במקביל, והיא דורשת הרבה יותר.

זו העבודה של קבלה מלאה של המחלה כחלק מהחיים, והפיכה שלה לסולם צמיחה עבורה, וכן, גם עבורנו.

הצליאק, כמו מחלות כרוניות אחרות, הופך את הילד לחריג. ככה זה.

אי אפשר אחרת.

וזו לאו דווקא בעיה.

לדעתי, ילד חריג יכול להיות אחד משניים, מועצם ומיוחד או נזקק ומסכן.

והקטע הוא, לתפיסתי כמובן,

שהבחירה נמצאת בידיים שלנו, ההורים.

המשך בפרק 12, כאן בבלוג

הפוסט פרק 11 – התמודדות רגשית הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

תזונת ילדים – להגדיל

Admin — Tue, 08 Jun 2021 09:09:33 +0000

להגדיל

מה כן לעשות, ובגדול, כשהילד או הילדה שלכם רוצים להתחיל שינוי תזונתי?

(או דיאטה, כמו שהם והרבה אחרים, קוראים לזה.)

אחרי שבכתבה הקודמת דיברתי על צמצום

(צמצום ציפיות, צמצום התערבות)

בואו נדבר על הרחבה והגדלה.

הרכיב הכי חשוב שאנחנו יכולים לצייד בו את הילד שלנו –

לפני שהוא מתחיל תהליך שינוי כלשהו,

על אחת כמה וכמה, שינוי תזונתי,

שהוא שינוי מורכב –

זו *אמונה*.

קודם כל, אמונה שלנו בו.

אמנם, אנחנו יודעים כמה הוא אוהב לאכול

וכמה קשה לו להתאפק

וכמה הוא לא ספורטיבי.

ונכון, אנחנו גם זוכרים שהוא הילד שלנו,

(או הילד של אמא שלו או הילד של אבא שלו

או שיש לו סבתא מאד שמנה)

והגנטיקה לא וואו.

ועדיין –

אנחנו שמים בצד את הספקות,

ומגדילים, להכי גדול שאפשר

את ספל האמונה שאנחנו משקים אותו בו.

אנחנו סומכים עליו, כי בלי זה – אין מה להתחיל

אנחנו מאמנים בו – כי בלי זה אין סיכוי שהוא יאמין בעצמו.

ואנחנו יוצאים לדרך לצידו

עם זכוכית מגדלת

ועוזרים לו למצוא כל פירור ובדל של הצלחה.

בנוסף לאמונה בילד,

נצטרך לגייס גם אמונה בתהליך ובמי שמעביר אותו.

שאלתם, התעניינתם, חיפשתם המלצות ובחרתם?

תנו קרדיט, תנו זמן.

תהליכים כאלו בנויים על חיבור אישי

על אמון בין הילד לדיאטנית

בלי זה, לא נצליח להניע את הילד לשיתוף פעולה.

אז גם אם יש לכם סייגים

דברו עם הדיאטנית לבד, לא לידו, לא מעל ראשו

ואל תסננו מילים לא ברורות.

הם יודעים ומרגישים

ואם אתם לא סומכים, איך הם יוכלו לסמוך, להיפתח, לשתף?

הרכיב השני שנצטרך לגייס הוא

סבלנות.

לוקח זמן!

לוקח זמן לעשות שינוי הרגלים

לוקח זמן לראות שינוי במשקל

לוקח זמן לראות שינוי ברמת הפעילות

ויש ילדים שלוקח להם זמן לצבור אמון, להתחיל לנוע, להתחיל לשתף פעולה.

תהיו סבלנים

תאמינו בילד או בילדה שלכם

באיש המקצוע שבחרתם ללוות אותו

ותשאלו שאלות, כמה שצריך, כדי שתהיו רגועים.

ואז תראו –

זה עובד.

הפוסט תזונת ילדים – להגדיל הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

תזונת ילדים – להנמיך ולזוז

Admin — Tue, 08 Jun 2021 09:03:10 +0000

להנמיך ולזוז.

אילו שתי בקשות, לא פשוטות, שאני מבקשת מההורים שמגיעים עם ילדים לתהליכי שינוי תזונתי וירידה במשקל.

הילדים שמגיעים עושים ברוב המקרים קולות רמים של מוטיבציה.

ויש להם מוטיבציה,

והם באמת מאד רוצים.

אבל,

זה קשה להם.

מאד!!!!

קשה לווסת את האכילה כשרעבים

קשה להגיד לא לממתקים אצל חברים

קשה לעמוד מול שולחן יום ההולדת

קשה לשבת עם המשפחה בשישי בערב ולא לקחת כמו קודם, או כמו כולם, או כמו שרוצים.

קשה להיות לבד בבית ולא לנשנש

קשה לעשות ספורט אם לא עשיתי מזמן

קשה לפעמים אפילו ללבוש בגדי ספורט

והכי קשה להם זה לראות את ההורים שלהם

מחכים לראות אותם מגיעים לקו הגמר רזים.

וביננו, אנחנו הרי יודעים כמה שזה קשה!

זו חלק מהסיבה שאנחנו שולחים אותם לתהליך תזונה.

אנחנו מכירים את המלחמה הזו מבפנים,

ודואגים להם, רוצים שיהיה להם קצת יותר קל.

אז בבקשה,

דווקא בשם הדאגה, האהבה והאכפתיות

שאין עליהם עוררין

תנמיכו

נסו שלא להעיר להם על האכילה,

זה קשה, אני יודעת.

נסו לא להעמיס עליהם תקוות "שזה יגמר מהר"

נסו שלא ללחוץ עליהם להתאמן יותר או לאכול פחות

והשתדלו מאד שלא לכעוס עליהם,

גם כשתראו שוב אריזות ממתקים בפח

(מזל שהם זורקים לפח! אתם לא רוצים שהם יחביאו אותן מכם…)

ובבקשה,

תנו לי להתנהל מולם.

זה יקל עליהם (עדיף להם לאכזב אותי ולכעוס עלי מאשר עליכם, אבא ואמא),

זה יוריד מכם חזית מאבק מאד משמעותית,

זה רק יעשה טוב למערכת היחסים שלכם איתם.

ובסוף, זה לא פחות חשוב מהמשקל.

הפוסט תזונת ילדים – להנמיך ולזוז הופיע ראשון באורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט