בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי.

חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת.

היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט

כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה.

"לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו"

והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי שבוע.

והילדה יורדת, ועולה, ויורדת, ועולה

ומשהו נראה לי לא תקין.

תנו לה לבוא לבד, אני מבקשת.

ואז זה קורה.

בפגישה השנייה של שתינו לבד הדמעות משתחררות.

כולם מעירים לה, כל הזמן. מתמיד.

גם סבתא. בעצם, בעיקר סבתא,

וגם אמא.

והיא באמת מנסה, אבל זה לא פשוט לה. והאמת נמאס לה.

היא מזהה את המבט בלי המילים,

את האיסורים שהם רק עליה ולא על הרזים ממנה בבית

את האכזבה של כולם מהמשקל שלה. ממנה.

והאמת שבסדר לה. ככה. בדיוק ככה.

היא חכמה, ומצליחה, ויש לה מלא חברים ועיסוקים

ורק בבית…בבית היא מתחבאת רוב הזמן בחדר שלה.

אוכלת לבד, נמנעת מקשר עין בארוחות המשפחתיות.

לא צריך, אני אומרת לה. את לא חייבת לרזות.

את עושה ספורט, אוכלת בריא, גם אם לא תהיי רזה, בריאותית זה בסדר

פעם, אם את תרצי, אני בטוחה שתצליחי

כרגע, אם הם רוצים בשבילך, ואת לא רוצה בשבילם,

זה אבוד.

שלוש שנים חולפות, והיא חוזרת.

במדים, עם הדרגות.
באותו משקל, אבל עם חיוך.

היא כבר קצינה, גרה מחוץ לבית

אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי היא מצליחה לדבר עליהם בלי דמעות.

עכשיו היא רוצה.

ועכשיו, היא גם תצליח.

הכוונות הטובות שלנו יכולות לגרום לנזק.

נזק שלא יהיה קל לתקן.

נזק גדול יותר מכל תועלת שאולי נצליח לעשות.

אבל אנחנו כן יכולים לעזור, ברגע שהם מבקשים עזרה.

יש לכם ילד/ה שמתעסק יותר מדי עם אוכל, מראה, ספורט ומתחיל להראות לכם שזה אולי הזמן להתערב, או שילד/ה שמבקשים עזרה?
זה הזמן.

הציעו להם להגיע לתהליך קצר וממוקד שבו יקבלו את כל הידע הנדרש והכלים כדי לעשות את זה טוב

לכל הפרטים צרו קשר

לא תמיד המחירים רשומים על התווית

במבט ראשון ולפעמים גם שני, הרווחים בולטים – שליטה באוכל, שחרור מהצורך לאכול ולהתעסק באוכל,
יחד עם אכילה משוחררת יותר ופחות מוקפדת בשעות שמותר, תחושת קלילות ונעימות.

ונדמה ששום דבר לא יוכל לגרום לנו לוותר על זה.

אבל יש מחירים, וצריך לדעת לשכלל אותם כדי לקבל את ההחלטה הסופית – כן או לא ממשיכים הלאה.
אם לא נתייחס אליהם, לא נבין למה ויתרנו, שחררנו, והרסנו הכל. וזה יקרה.

המחיר הראשון שעלה היה הוויתור על ארוחת ערב עם הילדים

מבחינתי, כאימא וכדיאטנית שזו ההתמחות הבסיסית שלה – תזונת ילדים,
אין דבר חשוב יותר מאשר לתת דוגמא אישית ולאכול עם הילדים.
וכשזה פתאום נלקח לי, הרגשתי רע עם עצמי.

התבאסתי לשמוע אותם מבקשים ממני לשבת איתם לאכול ורק לשתות איתם תה,
התבאסתי שאנחנו לא חולקים את חווית הארוחה יחד, התבאסתי שפתאום אני לא הדוגמה אלא רק ה"מטיפה" ל"איך צריך לאכול".
וברור לי, שזה לא יעבוד לאורך זמן.

המחיר הבולט השני היה יצירת ניתוק בין תחושת הרעב לאכילה

בדיאטה כזו, אין חיבור בין מתי אני רעבה ומתי אני אוכלת. אני אוכלת כשאני לא רעבה, יותר ממה שאני באמת צריכה באותו רגע, כדי לא להיות רעבה אחר כך.
זה מנוגד לכל התפיסה שלי ביחס לאכילה קשובה, לחיבור בין גוף לאוכל, ליופי שאני מוצאת בהזנה אמתית של הגוף שלי לפי הצרכים שלו.

המחיר השלישי, שישב שם לפעמים בשקט ולפעמים פחות, הוא הרעב.

גם אחרי שבועיים, זה לא באמת נעלם, רק קצת יורד. עדיין הייתי רעבה, ואני שונאת להיות רעבה…

והמחיר הבולט האחרון, והקשה ביותר, שמאד לא אהבתי ולא ציפיתי לו, היה נסיגה בצורת האכילה שלי

בגלל שעוצרים את האוכל בשעה מסוימת, קל יותר לאכול דברים שמוגדרים כפחות טובים. פתאום כל סוף יום אכילה הוספתי משהו "טעים" כפיצוי לשעות הרעב הבאות.
חוץ מזה, לאט לאט, משהו השתחרר לי. פתאום הרשתי לעצמי כמויות גדולות יותר של אוכל וסוג פחות טוב, ומשהו בשליטה שלי על מה אני אוכלת התחיל להיפגע.

ומאד לא אהבתי את זה. ממש לא.

זה הזכיר לי ימים רחוקים מנערותי שהייתי אוכלת משהו עד תחושת קבס, ומבטיחה לעצמי שלא אוכל יותר .

או בכנות, הפרעת האכילה הישנה שלי הרימה ראש.

****

ופה עצרתי.

ומפה אני מזהירה שוב, כמו שכתבתי קודם.

זו ממש לא דיאטה למי שהתמודדה בעבר עם בעיית/הפרעת אכילה. גם אם ברמה קלה, או לא מאובחנת, או לא ספציפית.

ואם יש לך חוויה של "דה-ז'ה-וו" תעצרי. היעד אולי רצוי, ולפעמים גם נדרש, אבל זו הרכבת הלא נכונה עבורך.

אז לסיכום

בחוויה האישית שלי, דיאטת צום לסירוגין או 16-8 כמו שרבים קוראים לה, היא דיאטה עם פוטנציאל  טוב ועם חסרונות רבים לצידה.

אם נעשה שקלול, אפשר לראות שיש פה הבטחה בריאותית גדולה, אבל זו בעיקר עוד דיאטה. עוד דרך לשלוט על האכילה דרך הצבת מגבלות.
פחות על מה לאכול ויותר על מתי.
כלומר, זו עוד דרך להוריד כמות קלוריות יומית, ועדיין ליצור חווית שפע.
קצת כמו דיאטות מסוג ארוחת האושר, אם מישהו זוכר.

גם פה, כמו לצד כל דיאטה, יש לא מעט מחירים שצריכים להיות משוכללים בהחלטה האם כן, או האם לא להתחיל לצום.

יש אנשים שזה יעבוד להם מעולה,
הם ירדו במשקל, יחוו שליטה, ייהנו מהאפשרויות שהדיאטה הזו נותנת להם וגם מהיתרונות הבריאותיים שלה.

יש אנשים שפחות ייהנו,
ישלמו מחירים כבדים יותר, ועלולים להרגיש תחושת כישלון רק בגלל שזו לא הדיאטה עבורם.

ויש אנשים שאסור להם להתקרב,
בין אם בגלל הפרעת אכילה ישנה או קיימת ובין אם בגלל הקושי לאכול טוב ונכון בתוך השעות בהן מותר לאכול.
כוונתי היא לספורטאים, אנשים מבוגרים, ילדים ובני נוער.
אילו קבוצות שחייבות לעמוד במכסת קלוריות יומית מינימלית, לשמור על גיוון באכילה, על כמות חלבון, פחמימות ושומן במטרה למקסם את התפתחות הגוף ושמירה על בריאותם.

*****

אז מי אתם? האם אתם רוצים לנסות?

מוזמנים להגיע לבדוק איתי את האפשרות הזו.