אחד המשפטים שאני שומעת שוב ושוב בקליניקה הוא "אני יודע/ת הכל, לא נראה לי שיש לך משהו ללמד אותי. הבעיה היא שבזמן אמת, אני לא עושה את זה"

המילים הללו מסתירות מאחוריהן המון תסכול, וכאב ובעיקר המון אכזבה עצמית.
איך יתכן, שאני, אדם מודע שכמוני, מבינה את הבעיה, יודעת גם מה הפתרון, אבל עדיין לא עושה?
הציפיה שלנו מעצמנו היא שנבין משהו, וניישם.
שנדע מה נכון לעשות, ונעשה.
אבל לרוב המציאות והחיים לא בדיוק משרתים את התאוריה הזו, ממגוון סיבות.
לרוב, לא חשוב להבין אותן לעומק.

יתכן שתתפלאו לדעת, אבל קושי ליישם שינויים קיים בעוד תחומים מלבד מתחום התזונה ושינוי אורח החיים.
וכן, והוא מתסכל גם שם.
מתסכל עד כדי כך שאפילו קיים מודל שינוי, המתאר את התהליך שאנחנו עוברים בין קבלת הידע ועד היכולת ליישם אותו.

מודל "מו-מי"

למודל קורים "מו-מי", ובמקרה נתקלתי בו הבוקר במייל שקיבלתי מאדם בשם רוני ויינברגר,
רוני עוסק בהנגשה של תקשורת מקרבת לארגונים ולאנשים פרטים (ויש לו יופי של אתר https://www.nvc.co.il ).

מתברר שגם בתחום התקשורת לא קל ליישם את הידע 
אז מה המודל אומר?
"מו" עומד עבוד "מודעות"
"מי" עומד עבור "מיומנות"
השלב הראשוני של המודל מתאר אותנו טרום שלב הרצון לשינוי.
אנחנו לא מודעים למשהו ולא מיומנים בו.
(למה לא לאכול עוגה עם הקפה בבוקר?, איפה יש בזה בעיה בכלל?)
בשלב השני, יש לנו כבר את המודעות אך טרם פיתחנו מיומנות.("אני יודעת שעוגייה בבוקר מעלה את הסוכר, וזה לא טוב לי, אבל אני חייבת משהו מתוק בבוקר, אז אין לי ברירה")
בשלב השלישי המיומנות שלנו מתחילה להיבנות, ואנו מצליחים ברגעים בהם המודעות שם גם היא, לעשות משהו שלא הצלחנו בעבר. (אני מצליחה לקחת מדי פעם פרוסה עם חמאת בוטנים במקום העוגייה ואפילו עם גבינה וזה מרגיע אותי במקום המתוק, אבל עדיין ממש מתחשק לי עוגייה בבוקר ואני לא תמיד מצליחה להתאפק")
בשלב הרביעי והמפותח ביותר, אנחנו מיומנים מאוד, ועושים את אותו הדבר בהצלחה גם ללא מודעות.
("בבוקר אני לוקחת פרוסה עם גבינה לצד הקפה באופן קבוע")

המרחק בין המודעות למיומנות יכול להיות גדול.
הוא צריך לעבור דרך כל המחסומים שמונעים מאיתנו לפתח את המיומנות, ואילו לא מחסומים של טכניקה, אלא של הרגלים חזקים מאד שלא קל לשנות, ולכן זה דורש מאיתנו זמן.
אז לכבוד השנה החדשה, שהלוואי ותבוא עלינו לטובה, 
בואו נהיה סבלנים יותר ויותר ואופטימיים יותר לגבי עצמנו.
נראה את השינויים הקטנים – את ההתקדמות, השיפור, הדרך שאנחנו עוברים כדי להיות מיומנים יותר ולהצליח לבסס את המודעות גם בעשייה.

בשורות טובות וחג שמח
אורית