"ידע הוא רק ידע, עד שהוא מוטמע בשרירים" פתגם אינדיאני עתיק. יודעים מה לעשות ושוב ושוב מפסיקים? רוצים, ואז מוותרים? קורה משהו וכל ההישגים נמחקים? זה בדיוק מה שקורה כאשר שינוי פוגש אותנו כשאנחנו לא מוכנים אליו באמת. מה הכוונה? מוזמנים לקרוא *** מפתיעה או לא מפתיעה אתכם החזרה ללחימה? לא באמת חשוב. מה
חיים של ספורטאי השגי, גם אם הספורט עבורו הוא תחביב בלבד, הם מרוץ ארוך וקשוח לאורך זמן, המרוץ הזה גובה מגוף הספורטאי מחיר גבוה. המחיר הוא פיזית, אבל לא רק, ומתבטא על המסלול ובחיים האישיים. תזונת ספורט מותאמת אישית היא כלי בעל השפעות עצומות, שחורגות ממסלול האימונים. כלי שיכול לאפשר גם לך להגיע לביצועים
שינוי לא רצוי הוא גם הזדמנות. גם אם השינוי קשה, מערער, וגם אם הוא לוקח לנו את השגרה שאהבנו, הוא גם הזדמנות לבחון את החיים, וליצור שינוי, לטובה. אתמול, בשיחה עם חברה שהתגעגעה לפעם, כשהימים נראו פחות או יותר אותו דבר, (כולל מתי ההסתדרות משביתה את הלימודים) עלתה לי השאלה: האם השגרה לפני הקורונה
מספיק להיות רזה כדי להיות בריא? לאו דווקא מתברר, שבריאות לא קשורה למשקל, ואפשר להיות רזה ועדיין לסבול ממחלות של אדם שמן. כלומר, משקל תקין לא מונע התפתחות של מחלות הקשורות להשמנה. איך יתכן? על כך הכתבה הזו. "שמנות" (לא הריבוי של שמן בנקבה, אלא שורוק ב-נ) או באנגלית normal weight obese הוא מונח
שילוב של קקאו נא בדיאטה של ספורטאים יכול להועיל בשיפור הביצועים! חדשות מרעישות! אפשר ורצוי לשלב קקאו נא בדיאטה של ספורטאים, ובדיאטה בכלל. ותאמינו או לא, בגלל היתרונות הרבים שלו הוא אפילו מוגדר כ"מזון על"! בכתבה המצורפת תוכלו לקרוא על היתרונות שתוכלו להשיג דרך שילוב קקאו (נא) בתפריט שלכם, לא רק בכדי לרדת במשקל
אם הייתי שואלת אתכם, מה הכלי הכי חשוב כדי להצליח בתהליכי דיאטה ושינוי תזונתי, מה הייתם אומרים? תפריט? דיאטנית? זמן? פניות? זמינות של אוכל מתאים? כל זה באמת נכון, אבל הכלי החשוב ביותר שונה, והוא בכלל לא קשור לאוכל אלא לכל מטרה שתרצו להשיג. וזהו המיקוד. סיפור קטן 2 דקות לתוך השיעור המדריכה נכנסת
מים וביצועים? כן, כן. הישארו איתי, ונחדש קצת. נוזלים מהווים 50-60% מגוף האדם למים יש תפקידים רבים מאד בגוף – הם שותפים פעילים לתהליכים מטבולים, הם חיוניים להובלה של רכיבים ממקום למקום בגוף דרך הדם, לסילוק פסולת, לסיכוך מפרקים, ויסות חום הגוף, עיכול המזון דרך הרוק ושמירה על לחות העור. בעוד צריכת נוזלים מתרחשת
אחת השאיפות הגדולות שלנו, בטח בסופו של החופש הגדול, היא "לחזור לשגרה". ויש בה ריגוש, בדיוק כמו בשאיפה לחזור למשקל של לפני ההיריון/מרתון או לחזור לכושר של לפני הפציעה או של "לפני שהגיעו הילדים". העניין הוא שכל סיפור ה"לחזור" הוא... איך אגיד את זה יפה? סיפור נדמה לנו שה-"געגוע" לעבר יגרום לנו למוטיבציה אבל הגעגוע,
בת 16. יפיפה, רצינית מאד. מדי. חודשים לקח לי לגרום לה לחייך אלי באמת. היא אוכלת בריא, אמא אומרת לי, ועושה מלא ספורט כבר מגיל 10 היא אצל דיאטנית, אבל רק עולה. "לאחרונה, היא לא מסכימה ללכת אליה יותר, אבל היא חייבת מסגרת, אז באנו" והם באים. כולם. הילדה ושני הורים יחד. שבוע אחרי
"הבת שלי ירדה מאד יפה במשקל. היא מתאמנת בחדר כושר והמאמן שלה נותן לה תפריט, אבל לאחרונה יש לה כאבי בטן באופן קבוע, והרופא ביקש שהיא תראה דיאטנית" כשהיא מגיעה היא נראית טוב, אתם יודעים, נערה מתוקה, לא רזה מדי, מטופחת, עם חולצת הבטן הקצרה והמכנסיים הגבוהים והצמודים, כמו כל בנות גילה. היא מספרת
