בלי לשים באמת לב גלשנו לתקופת החגים הארוכה ביותר בלוח השנה העברי. תקופה שבעבר הדאיגה אותנו מסיבות שהיום מרגישות טובות, ומעוררות געגועים... שאלות כמו: איך נתמודד עם הילדים בבית? עם היציאה הארוכה מהשגרה? וכמובן - איך נוכל לאכול טוב, להנות מכל מה שהדודות הכינו, ועדין לא לעלות במשקל? השנה, אחרי התרגול

מאז שאני אמא אני לא מצליחה יותר לקרוא כתבות או ספרות על השואה. כילדה זה היה חומר הקריאה שהכי ריתק אותי, וההזדהות שלי הלכה אוטומטית אל הילדים הגיבורים, שקפצו, התחבאו, ברחו, הצטרפו לפרטיזנים. כאמא הלב שלי עבר צד, ואולי גם התרכך. אין לי יכולת לדמיין אפילו איך זה להיות אמא בתנאים הלא אנושיים האלו,