אם נביט על מישהו נופל, ברור לנו מה יעזור לו לקום את זה גם ננסה ללמד את הילדים הקטנים שלנו: תנשום, קח רגע להבין מה קורה איתך, מה כואב, איפה נפגעת לפעמים מרוב הלם תקום ישר לפעמים תצטרך יותר זמן להתארגן לפני שתקום הישען על משהו קרוב, או על מישהו קרוב או בקש יד

  "אתם לא ממריאים לגובה היעדים שלכם אתם נופלים אל ההרגלים שלכם" (צארלס דואינג)   פסח, אביב, חוויה של התחלה. הזדמנות מעולה לשים לעצמנו יעד, לפתוח דף חדש! איזה תחושה מרגשת, מעוררת, משמחת, אופטימית!   אבל אז מגיע הבוקר או יום ראשון והגיע הרגע להתמודד. לא לקחת סיגריה לא לקחת עוגייה לקום מוקדם לצאת לאימון

"אני מכורה לשוקולד" "אני מכור לאוכל" לא מעט אנשים שאני פוגשת מתארים את היחסים שלהם עם האוכל כ"התמכרות". ויש באמירה הזו הרבה כאב. כאשר אדם בוחר להגדיר עצמו דרך שימוש במושג "מכור", ולא משנה אם זה המכרות לאכול בכלל, לסוג מזון ספציפי, או לקבוצת מזונות, הוא בעצם אומר – אני מרגיש אובדן שליטה בתחום

הטכנאי היה אמור להגיע לפני 3 שבועות אבל בדרך לפה היו לו הרבה סיבות לביטולים, אני בטוחה שהן היו מוצדקות מבחינתו. אבל אתמול, כשהוא נתן תזמון משוער להגעתו, כבר לא לקחתי אותו ברצינות וברור לי שאם הייתה אפשרות, הייתי כבר מזמן פונה לאחר. וחשבתי לעצמי, כמה פעמים זה קורה לנו עם עצמנו. אנחנו מבטיחים

אז מה מונע אתכם מלהצליח בתהליך השינוי שאתם רוצים בו? נשמעת שאלה טיפשית? ממש לא. כדי לבנות שינוי מוצלח, צריך ליצור אותו "תפור למידותיך" כלומר – שינוי שעונה על הצרכים שלך, על הקשיים שלך, ורואה את מקומות הכשל הספציפיים לך. בכתבה הזו אפרט על מספר מכשולים נפוצים, ואתן דוגמאות לדרכי מעקף והתמודדות. האם זה חייב

תחום המחקר בו עוסקים ביכולת של האדם ליצור שינוי, לבנות הרגלים או לשחרר הרגלים לא רצויים, נקרא – פסיכולוגיה התנהגותית. בעיקרון, נשמע לנו שאין פה מה לחקור – אם רוצים לשנות, משנים, לא? מתברר, שלא ממש. אנשים הם יצורים אופטימיים, ולכן רובנו בטוחים שאם נרצה משהו, נשיג אותו, נעשה אותו, נתאמץ לקראתו. אבל בפועל,

להגדיל מה כן לעשות, ובגדול, כשהילד או הילדה שלכם רוצים להתחיל שינוי תזונתי? (או דיאטה, כמו שהם והרבה אחרים, קוראים לזה.) אחרי שבכתבה הקודמת דיברתי על צמצום (צמצום ציפיות, צמצום התערבות) בואו נדבר על הרחבה והגדלה. הרכיב הכי חשוב שאנחנו יכולים לצייד בו את הילד שלנו - לפני שהוא מתחיל תהליך שינוי כלשהו, על

"לקום בבוקר ולזרוק עלי משהו" זו אחת הפנטזיות הכי נפוצות אצל נשים. יחד עם "לאכול הכל, בלי שיראו עלי" ועם "לזנק בכיף מהמיטה לאימון" מעטות מודות שהן שומרות כל הזמן על מה שהן אוכלות, ושזה נעשה קשה עם השנים. שלא קל להן להתאמן, ושהן מתאמנות הרבה כדי להראות חטובות. מעטות יותר יודו שהן מזריקות

קיימת נטייה אנושית לקבל החלטות ב"התחלה". תחילת שנה, יום-הולדת, יום ראשון... אבל בחודשים האחרונים, הקורונה הכניסה לחיינו דינמיות שאין לה התחלה ואין לה סוף, דינמיות שיוצרת קודם כל חוסר וודאות. ובחיים של אי הוודאות, שלא ברור מה יקרה עוד רגע, שלא לדבר על עוד שבוע או חודש, הפסקנו לתכנן קדימה ולקבל החלטות. כי באמת, איך

במקרים רבים, רבים מדי, אנשים מגיעים אלי לקליניקה כי כבר "אין ברירה". אין ברירה, יש לי מרתון עוד 3 חודשים ואני יודע שזה מאד ישפיע על התוצאה אין ברירה, כי הבדיקות שלי כבר לא טובות אין ברירה, כי עליתי הרבה יותר מדי, ושום דבר לא עבד עד עכשיו. אין ברירה, כי אני לא מצליחה