כשאני כותבת פה על התמדה אני כותבת מדם ליבי (סליחה על הדרמטיזציה).. אני לא מצליחה להתמיד בהוצאת הניוזלטרים שלי, לא מצליחה לכתוב קבוע כמו שהייתי רוצה, ואולי גם צריכה, בשביל העסק שלי לא מתאפרת כל בוקר כמו שתכננתי ועוד מיליון דברים שהייתי שמחה ממש שיהיו חלק מהיום שלי אבל איך-שהוא, אני שוכחת מהם, או

בפוסט הקודם דיברנו על הקושי להוריד את השומן הבטני בעיקר בקרב נשים, בעיקר עם ההתבגרות וכשמחברים את העובדה הזו לכך שזה השומן המסוכן ביותר בגוף ולכך ששינוים הורמונליים של הגיל גורמים לעליה אובייקטיבית באגירת השומן בבטן, גם בלי קשר לעליה במשקל אנחנו מבינים את גודל המורכבות האם אפשר להאיץ שריפת שומן בטני בנשים? מחקרים הראו

מעוררת השראה הקביעות בה כל שבת תמה, ויום ראשון מתחיל לא חשוב אם זה קיץ או חורף חם או גשם חופש או שגרה. אם היה סופ"ש טוב או לא, ואם השבוע המחכה לנו מרגש או מבאס. עדין, הזמן חולף באותו קצב מתמיד בשלו. ואנחנו? אצל רובינו יכולת ההתמדה מחוברת לתוצאות אנחנו זקוקים לתוצאות כאן,

אתם בטח מכירים את המספרים ואם לא, אני בטוחה שלא תצליחו להתחמק מהם בשבוע הקרוב. כמה משמינים בממוצע במהלך החג? כמה קלוריות יש במצה? כמה קלוריות אוכלים בליל הסדר? ועוד'... לרוב, אנשים בוחרים אחת משתי אסטרטגיות פעולה במצב כזה - 1. בריחה - "אני לא רוצה לדעת, תעזבו אותי באמא שלכם, תנו ליהנות!" 2.

אתמול בערב קיבלתי הודעה מרגשת ממטופל שלי, בה הוא סיפר לי לראשונה מה הביא אותו אלי. לפני שנה, בערב פסח, בעת ביעור חמץ הוא החליט לבער מחייו את העישון, המשקל העודף והכושר הלקוי. היום, שנה אחרי, 13 ק"ג פחות, לא מעשן ורץ מוכשר עם דופק מנוחה של 43. איזה השראה!   תמיד הוקסמתי ממבערי

  "אתם לא ממריאים לגובה היעדים שלכם אתם נופלים אל ההרגלים שלכם" (צארלס דואינג)   פסח, אביב, חוויה של התחלה. הזדמנות מעולה לשים לעצמנו יעד, לפתוח דף חדש! איזה תחושה מרגשת, מעוררת, משמחת, אופטימית!   אבל אז מגיע הבוקר או יום ראשון והגיע הרגע להתמודד. לא לקחת סיגריה לא לקחת עוגייה לקום מוקדם לצאת לאימון

אחד המטופלים שלי כתב לי השבוע, ברגע של תסכול  - "אני על ארוכות של מעל 30 ק"מ ואת רוצה להגיד לי שאני לא יורד כי אכלתי פרוסת עוגה?????" מכירים את התופעה? הרבה מאד ספורטאים מבצעים תהליך מקביל של עליה בנפח האימונים וירידה במשקל. המטרה לפעמים חידוד של אחוזי השומן לפני תחרות, ולפעמים סתם –

הטכנאי היה אמור להגיע לפני 3 שבועות אבל בדרך לפה היו לו הרבה סיבות לביטולים, אני בטוחה שהן היו מוצדקות מבחינתו. אבל אתמול, כשהוא נתן תזמון משוער להגעתו, כבר לא לקחתי אותו ברצינות וברור לי שאם הייתה אפשרות, הייתי כבר מזמן פונה לאחר. וחשבתי לעצמי, כמה פעמים זה קורה לנו עם עצמנו. אנחנו מבטיחים