משבר הוא טריגר שאי אפשר להתעלם ממנו.

זה השלב שבו "החשוב" הופך ל"דחוף".

נדמה לנו שזה יהיה הרגע בו נוכל להתרכז בבעיה ולטפל בה.

אבל האמת היא שבשעת משבר, התגובה שלנו כבר לא שקולה, אלא מבוהלת ולחוצה, ואין לנו זמן לבחור מה לעשות. אנחנו יורים לכל הכיוונים, ומפספסים שוב ושוב.

******

יש כל מיני אירועים שגרתיים, לכאורה שצריכים להדליק לנו אור אדום.

ילדה שהופכת מאד בררנית באוכל פתאום.

ילד שלא מוכן לצאת עם החברים לבריכה או לים

מחבוא של שקיות ממתקים מתחת למזרן של אחד הילדים

הסתגרות בחדר, התרחקות ממפגשים חברתיים, לבוש רחב.

באופן טבעי התגובה שלנו במצבים כאלו, תהיה להגיד לעצמנו שזה בסדר. הם ילדים אן מתבגרים.
זה רק שלב בחיים. היינו שם, אנחנו יודעים מה לעשות, ואנחנו יודעים טוב מאד מה הם צריכים לעשות.

הרי שנים שאנחנו אומרים להם לא לאכול כל כך הרבה ממתקים, או לא לאכול כל כך הרבה, או להתחיל לעשות ספורט.

הם רק צריכים להתחיל להקשיב לנו. ואם הם לא מקשיבים, נגיד שוב, ניתן נאום חוצב להבות, או שנשתוק ונסתכל מהצד בכעס, בתסכול ובאכזבה.

ואז עלול להגיע משבר.

פתאום הילד לא מסכים ללכת גם לבית ספר, או שהילדה לא אוכלת גם את המנה שהיא הכי אהבה, או שלרגע אנחנו קולטים את הדמות שלהם מהצד – רזה מדי, מלא מדי, עצוב מדי, כועס מדי, בודד מדי, ותופסים את הראש.
מה קרה לילד שלי?

בשלב הזה הטיפול עלול להיות יותר מורכב.

לילדה שיורדת במשקל כי היא הפסיקה לאכול כמעט לגמרי, לא קל לחזור לאכול.

לילד שהביטחון שלו נמוך, והוא בטוח שרק משקל תקין יגרום לו להיות אהוב, יהיה מאד קשה להיפטר משכבות ההגנה שהוא פיתח פיזית, כדי לא להיפגע.

תסתכלו רגע על הילדים שלכם. עכשיו, לא כשאין ברירה ו"חייבים לטפל בזה".

אולי עכשיו זה הזמן להתחיל ללמוד איך לפתח אצלם, וגם אצלנו, גישה בריאה, נינוחה, נהנית, שמחה, אבל גם בוחרת ואחראית לאוכל?

חופש גדול זה זמן מעולה,

אל תתנו לו לברוח לכם מבין הידיים.

********

הדרכה להורים, תהליכים משולבים הורה-ילד, או ליווי לבני נוער

מוזמנים להרים טלפון ולתאם איתי

0544998510

נתראה, אורית|

(ובתמונה – הרים או צל הרים? אולי גם וגם)