בלי לשים באמת לב גלשנו לתקופת החגים הארוכה ביותר בלוח השנה העברי.
תקופה שבעבר הדאיגה אותנו מסיבות שהיום מרגישות טובות, ומעוררות געגועים…
שאלות כמו: איך נתמודד עם הילדים בבית? עם היציאה הארוכה מהשגרה? וכמובן – איך נוכל לאכול טוב, להנות מכל מה שהדודות הכינו, ועדין לא לעלות במשקל?

השנה, אחרי התרגול הארוך בקורונה וההמשך המאתגר אף יותר של המלחמה, שכחנו לגמרי מהי שגרה…

מה שנשאר, זה האוכל.

קצת מבאס להודות, במשפחות רבות, השיחה על הארוחות בחג, לאו דווקא מייצרת תחושת שמחה ורוגע.
רצף ארוחות החג, הבישולים, וה"ביחדנס" יכול להכניס כל משפחה שפויה ללחץ.
ולא שאני טוענת חלילה שזה לא כיף, או לא טעים.

אבל אם נהיה פיירים, זה הופך להיות מעיק די מהר. גם על הנפש וגם על המשקל.

אז מה אפשר לעשות, גם עכשיו, כשאנחנו בעיצומה של התקופה המאתגרת הזו,
כדי לעבור אותה כשאנחנו עדיין מצליחים לסגור את מכנסי הג'ינס?

קודם כל, נשחרר את האוכל עצמו מהאשמה. נכון שנוכחות אוכל כל הזמן, בכל מקום, לא עושה לנו חיים קלים.
לא בחגים, ולא בכלל.
אבל, שורש הבעיה האמיתי הוא הניתוק שנוצר בין תחושות הרעב והשובע לבין האכילה שלנו.

שורש הבעיה

באופן טבעי אנחנו מצפים מעצמנו להפסיק לאכול כאשר אנחנו שבעים.
אבל המנגנון שלכאורה ברור מאליו לא עובד אצל רובנו. ומסיבה טובה.
נועדנו לאכול כמה שיש.
זה אבולוציוני וגנטי, היות ובעברנו הפרה-היסטורי- מה שהיה עכשיו לאוכל, לא המתין לנו לאחר כך.

ובגלל שיש דברים שלוקח המון זמן לשנות, רוב האנשים עדיין מופעלים משם. מהמקום הקדום הזה.

יש אוכל – אוכלים.

כדי לאכול עד רמה של שובע בלבד ולא מעבר לה, אנחנו צריכים להיות מרוכזים באכילה ובתחושות שלה.
זה לא פשוט, בטח ובטח במצב של רעש, בלגן, ועודף גירויים, כמו שיש בארוחה משפחתית ממוצעת בארץ, שלא לדבר על ארוחת חג..

במצב כזה, הסיכוי שלנו "לשמוע" את התחושות ואת רמות הרעב-שובע האישיות שלנו, נמוך.

אז אנחנו ממשיכים לאכול.
כי אני יושבת מול העוגיות, כי משעמם לי, כי אין כוח לקום, כי הגיס שלי מרגיז אותי, כי מזמן לא טעמנו מ"מנת הילדות" הזו או סתם כי "לא נעים" לא לטעום, ובעיקר, כי לא שמנו לב שאנחנו כבר לא רעבים יותר.

התוצאה היא שרבים מאיתנו מסיימים את הארוחה "מפוצצים" ונשבעים לא לאכול יותר בחיים..

זה מחזיק עד הבוקר ואז בגלל שלא קמנו רעבים אנחנו ממשיכים לנשנש עד הארוחה הבאה באופן לא סדיר, והגלגל הזה חוזר על עצמו.

שוב יותר מדי אוכל, שוב נשנושים עד הארוחה הבאה.

מה עושים?

חשוב מאד שניצמד גם בתקופת החגים לסדר ידוע וברור של ארוחות.  זה אומר לאכול גם ארוחת בוקר וגם צהרים וגם ערב. ובעיקר זה אומר לא להתפתות לצום או לקזז בין הארוחות, ואחרי ש"לא מצליח".

שנית, נסו למצוא רגע שקט לפני שאתם מתחילים לאוכל. שימו בצלחת את מה שאתם באמת רוצים לאכול בכמות שנראית לכם סבירה בהתאם לרמת הרעב שלכם כרגע. אל תמלאו את הצלחת כל הזמן בעוד משהו. אל תוסיפו.

תתמקדו במה ששמתם ותיהנו ממנו.

דבר שלישי – נסו לקום, לשתות מים רגע לפני לפני שאתם ממשיכים לאכול "על אוטומט". תשאלו את עצמכם – האם אתם עוד רעבים?

ואל תדאגו – גם אם לא הספקתם לטעום מהכול, לרוב, ישמחו לתת לכם את השאריות הביתה :)

שלכם, אורית

נ.ב
נכון, ממש לא פשוט לתרגל את זה "על חם", בארוחת החג. ולכן, כדאי שנתחיל ללמוד איך לווסת את האכילה לפני כן, בתהליך מסודר. תהליך בו נתרגל טכניקות להקשבה ולתשומת לב, איתן נוכל להעצים את הכוחות שלך או של הילד שלך מול האוכל.

אני יכולה ואשמח מאד לעזור בזה.

חבל לחכות. מוזמנים ליצור קשר

ושתהיה לנו, עם הכל ולמרות הכל, שנה טובה